הקטע המצחיק עם הסקי הוא שבכלל לא חשבתי בכיוון הזה. אולי קרוס קאנטרי סקי, אבל סקי במורד? זה נראה מסוכן, מפחיד ויקר, ולא חשבתי שנלך על זה. למען האמת הייתי די בטוחה שזה לא יהיה רעיון טוב לברכיים של עופר. הפעם הראשונה שעשיתי סקי היתה עם שריל בפרני, כשטל ודרור היו אצלנו. שריל הציעה לי ולדרור לנסות, ובגלל שהיתה לי תחושה שעופר אף פעם לא ינסה, החלטתי לנצל את ההזדמנות. זה היה כיף לגמרי, ומשם קצרה הדרך לסחיבתו של עופר לשיעור נסיון בנקיסקה. אחרי עוד יום סקי בסוף העונה בשנה שעברה, החלטנו שאנחנו רוצים ללמוד קצת יותר כדי להנות יותר, ונרשמנו לקורס סקי. בנוסף, קנינו את כל הציוד הנדרש – משומש במחיר בדיחה – מה שהפך את העלויות להרבה יותר שפויות.
הקורס היה פה בקלגרי – יש פה פארק שנבנה כחלק מהמתקנים לאולימפיאדת החורף ויש בו גבעת סקי קטנה וחמודה עם כל מה שצריך כדי ללמוד, פלוס מקפצות אימתניות שרק להסתכל עליהן עושה צמרמורת. האמת שיש שם הרבה יותר מסקי – למשל מסלולי מזחלות תחרותיים ומתקנים לסקלטון ולוז’ (זה באמת לאנשים שחיים מאדרנלין… בערך המקבילה של קליע תותח אנושי, אבל לבוש ספנדקס ובתוך צינור קרוח. נכון נשמע אטרקציה?) אבל מה שהכי מגניב הוא שזה מקום מצויין ללמוד בו, והמחירים מאד מאד נוחים.
אז נרשמנו לקורס של חמישה שבועות, כל שבוע בשבת בבוקר, והמחיר כולל כרטיס לכל היום כך שאפשר להמשיך לתרגל. במקביל אלינו לירז לקחה קורס למתקדמים (אותם ימים ושעות) וגם עידן הצטרף, צחק עלינו קצת והשתעשע קצת במתקני השעשועים שיש שם. אלו היו חמישה שבועות מגניבים – כל יום כזה התחיל בארוחת בוקר מעולה אצל עידן ולירז, העמסת הציוד ויציאה לגבעה לשיעור; אחרי השיעור עושים כמה סיבובים בשביל הכיף, ואז הפסקת תדלוק – שוקו חם מהקפיטריה ומאפים מהתנור הביתי שלנו (זיגזגנו בין מאפינס לשמרים, בין מתוק למלוח) ואז עוד סקי עד שנגמר הסוס, ארוחת ערב מושחתת איפשהו ויאללה לישון. המגניב בסי או פי הוא שהוא רבע שעה נסיעה מהבית, מה שמאפשר להיות הרבה יותר פדלאות ועדיין לעשות סקי. אגב, אחד הימים שממש היינו גאים בעצמנו, היה קרוב למינוס עשרים בעיר, וערפל מגעיל כזה, ובכל זאת גלשנו עד חמש (שעת הסגירה בשלב הזה של העונה) והיינו נורא גאים בעצמנו (אני יודעת שכבר אמרתי, אבל מינוס עשרים, ויכולנו ללכת הביתה אחרי השיעור, והיה יחסית ריק באתר כי אפילו הקלגריאנים נשארו בבית, אז ריספקט). האמת מחייבת לומר שגם נשמנו לרווחה כשהורדנו את הכפפות והמגפיים וגילינו שכל האצבעות עוד מחוברות כמו שצריך.
אחרי הקורס הזה, אני ועופר הצלחנו להדביק חלק גדול מהפער העצום שהיה לנו מול לירז (עידן הוא מטרה בלתי מושגת… טוב שהוא שם להציל אותנו ברגעי הפחד) והתחלתי להרגיש קצת פחות אשמה שכולם מחכים לי. קצת היא מילת המפתח במשפט, כי אני עדיין הפחדנית העיקרית בחבורה, ועדיין כולם מחכים לי. העיקר, אחרי שכולם מחכים לי למטה ואני גולשת אליהם ועוצרת, הם אומרים לי שיש לי פניות כל כך יפות וכו’… ברור שהן יפות, הפניות הן מה שמאט אותי, ואני עסוקה רוב הזמן בלהאט… שזה דרך אגב די טפשי כי יש דברים שפשוט עובדים טוב יותר עם קצת מהירות (טוב, נו, הרבה יותר טוב). אבל עקב מחסור כרוני בביצים אני ממשיכה לי באיטיותי. בואו נגיד שלא כדאי לכם לעצור את נשימתכם עד שאעלה על מסלול למתקדמים, כי זה לא יקרה בקרוב.
סקי הוא אחלה דרך להנות מהנוף היפה של ההרים, מהשלג (אם אתם מתלהבים מזה… אני עדיין מתלהבת) ומפעילויות חוץ בחורף. הוא אמנם פעילות גופנית, אבל ברמה שאנחנו עוסקים בו, הוא פחות קשה מרוב הפעילויות האחרות. תמיד אתה יודע שאחרי שתשקיע את המאמץ המסויים בגלישה, מחכה לך מנוחה על הרכבל, וזה הכי כיף – כשהסקי מושך את המגף למטה ואתה מרגיש את הרגל שלך נמשכת איתו ונמתחת לה… מממ…
זה בהחלט ספורט נחמד ולא קשה מדי, עם הרבה הפסקות וגוד טיים. אנחנו יותר בקטע החברתי, ומהבחינה הזו זה מושלם שיש לנו את עידן ולירז, שלמרות שהם מתקדמים יותר הם מאד זורמים איתנו וגם הם יותר בקטע של להנות מהחוויה ופחות בקטע של להשיג איזה משהו תחרותי או משהו כזה. אנחנו מתוזמנים לא רע מבחינת סיבולת – כולנו לא בדיוק אצני מרתון – ואף אחד לא צוחק על אף אחד כשהוא מפחד או נופל. פשוט כיף.
בינתיים החוויה האחרונה של העונה היתה סופ”ש ארוך בפרני, בו חווינו גבעה חדשה ותנאי שלג שלא הכרנו (לפחות אני ועופר לא). האביב השנה חם במיוחד, ובסופ”ש שלנו גלשנו כשבחוץ חמש עשרה מעלות והשלג מפנה את מקומו למעין מילקשייק מעורבב בפתיתי קרח. אני אישית בהחלט איבדתי הרבה מהבטחון כשגיליתי שהתנאים החדשים דורשים הסתגלות, והעובדה שהשלג הרך והדביק הזה נערם להמון תלוליות שפשוט אי אפשר לברוח מהן ממש לא הועילה. ביום הראשון מבין השניים עבדתי מאד קשה ונהניתי פחות משהייתי רוצה. סיימתי את היום עייפה ורצוצה ועם ברך כואבת ושקלתי לוותר על היום למחרת.
למחרת בבוקר קמתי בתחושה טובה יותר והחלטתי שפאק איט, לא נסחבתי עד פרני בשביל לוותר על יומסקי. הפעם התחלתי את היום בשני סיבובים על המסלול הירוק, שהחזירו לי את הבטחון, ומשם היום התנהל בצורה הרבה יותר טובה ונגמר בטון חיובי ובלי כאבים.
העונה מתחילה להסגר בגלל החום, אבל אולי עוד נספיק להשחיל יום-יומיים, נראה. מה שבטוח, בשנה הבאה נחזור מלאי מרץ ועזוז, נכונים לנצל את כוח הכבידה ולהנות מספורט שהוא בסופו של דבר נפילה מבוקרת
נהדר!!!
ישבתי ונכסתי שוב לתמונות ולכתובים ואין מה להגיד לאחר שמכירים את כל הנפשות הפועלות זה יותר עוצמתי. שמחתי מאוד להכיר אתכם א
צל לירז ועידן נשמח מאוד לפגוש אותכם שוב.
עליזה, נהדר לקרוא. תודה רבה.
גם אנחנו נהנינו מאד ובהחלט נשמח להפגש שוב