ובכן… בעצם יום של סופ”ש, אבל זה יום ראשון, ואנחנו יהודים, אז נקרא לו יום חול? כפי שחלקכם יודעים, כבר שבועיים שאני לא רוכבת (בו-הו!!) כי אני מתאוששת מנפילה עגומה למדי שהרסה לי לגמרי את התחרות הכי חשובה בעונה (והאחרונה… לצערי). הכל בסדר, אני מתאוששת יפה, ואפילו אתמול עשיתי סיבוב חנויות בחיפוש אחר יורשת הולמת… המשך
לקפוץ את החום – תחרות ראשונה על דשא (וגם חוויות מספרוס)
מזמן לא כתבתי בבלוג. זה נהיה קצת משעמם לפתוח בהתנצלויות, ולכן אני לא אתנצל על זה אבל כן אספר שהסיבה היא בעיקר שבשמונת החודשים האחרונים אני עובדת על פרוייקט בוונקובר שדי הסתבך והפך להיות תובעני כמו היי טק בישראל. חיי הפרטיים קצת הוקרבו לעולה לפרוייקט הזה, בעיקר כי אני מרגישה אחריות למצב בתור המובילה הטכנית… המשך
ג’ון בריון
זה עתה יצאתי מהמיטה במלון, ניגשתי ללפטופ ופתחתי וורד. השעה – 11:58 בלילה. אני לא יכולה לישון. אני מניחה שאחרי שלוש שנים של בלוגינג, עם הזמן אני מרגישה יותר בנוח לכתוב על נושאים פחות בטוחים מהנוף היפיפה של לייק לואיז. הסיבה שאני לא יכולה לישון היא שאני כועסת. אני רועדת מכעס, כבר קרוב לשעה. ניסיתי… המשך
אש, ומישהו אחר עובד
היום קרה משהו מאד חשוב ומשמח. זה החזיר אותי אחורה לשתי פעמים אחרות שקרה משהו דומה. פעם ראשונה השנה – 2001. עופר ואני עוברים לדירה הראשונה שלנו, בפרדס כץ. הדירה היתה ישנה, הדיפה ריח פג תוקף והשקיפה על רחוב ז’בוטינסקי הרועש והמזוהם. עם זאת, היא היתה לגמרי שלנו, ולמרות הבעתה הקלה לנוכח העצמאות, היינו שיכורי… המשך
כוחה של המילה
אתמול בערב ישבתי לבדי במסעדה של המלון בו אני שוהה בונקובר לצורך עבודה. החוויה של ללכת לבד לאכול בחוץ היא משהו שעוד לא לגמרי התרגלתי אליו, ולעתים קרובות אני תוהה מה לעשות עם עצמי כשאני ממתינה למנה. אתמול שוטטתי בבלוגים שאני עוקבת אחריהם ונתקלתי בפוסט מוצלח במיוחד, שגרם לי לרצות לכתוב את הרשומה הנוכחית. מי… המשך