תודה

הסופ”ש הזה הוא חג פה בקנדה. חג ההודיה.

חג ההודיה הוא לא חג דתי. הוא חג צפון אמריקאי, שנוסד על ידי המתיישבים האירופאים שהגיעו לכאן.

אפשר לכתוב הרבה על שורשי החג ומנהגיו (שכוללים, שכה יהיה לי טוב, בעיקר זלילה חסרת פרופורציות. כן, אפילו בלי הקטע של “ניסו להרוג אותנו ולא הצליחו” לפני. כנראה כי זה לא חג דתי) אבל דוגרי, מי שבאמת מעניין אותו מוזמן לקרוא בויקיפדיה או לשאול את דוד גוגל. אתם לא צריכים אותי בשביל זה (ויש מי שיטען שאתם לא צריכים אותי בכלל, אבל זה כמובן לא מעניין אותי כהוא-זה).

אז… חג ההודיה.

קצת כמו יום כיפור, רק עם תודה במקום סליחה, ואוכל במקום צום. סיים סיים, לא?

אחרי שזללנו, סבאנו, ואפילו גיוונו והכנו טירמיסו עם דלעת במקום הפאי המסורתי, עצרתי וחשבתי לרגע על תודות. כלומר, אני מודה (נו פאן אינטנדד) שאני לא כל כך חזקה בקטע של להודות למישהו על הטוב שבחיי, כי למי בדיוק אני אודה? למזוקן מלמעלה? למפלצת הספגטי? למזלי הטוב? אף אחד מהם אינו מוחשי מספיק בשביל למען אליו תודה. ולכן בשוטף אני מתמקדת בלשמוח בטוב שבחיי, ולא בהכרח להודות עליו.

ובכל זאת, נשאלת השאלה, אם אנחנו עוצרים ושואלים את עצמנו, ממה אנחנו מאושרים מספיק בשביל להודות עליו (למי שלא יהיה), אז אני חייבת לומר שיש די הרבה דברים. ושלא תבינו לא נכון, החיים שלי לא מאה אחוז דבש, אבל בינינו, טפו טפו, חיים די טובים, אני די מאושרת, ואין הרבה דברים שאני ממש רוצה ואין לי (חוץ מערימה של כסף ויותר זמן פנוי). אז מצאתי את עצמי מול המקלדת וכתבתי לי כמה תודות.

אחר כך חשבתי לי, שכבר מזמן בעצם לא עשיתי את מה שאני הולכת לעשות עכשיו, ולכן החלטתי לקחת את כל העניין לכיוון היתולי, ולהזכר בנוסטלגיה במסורת שירי השחרור שייסדתי בצבא (מעניין אם עוד עושים אותם). ובמיטב המסורת, החלטתי לשחוט שיר ילדות אהוב, ולו רק בגלל שהשורה הראשונה מחברת אותנו שוב למזוקן מלמעלה, ויש לי בעיה עם זה. מה לעשות.

תודה (ללחן שמסתבר שהוא עממי יווני. ואללה)

תודה על כל מה שכבר יש לי
תודה על מה שמתממש לי
על איש יקר לי
על שלא קר לי
על מה שיש לי בעולם
על נוב שמח
טבע פורח
שבזכותם אני קיים (טוב, קיימת, אבל זה לא מתחרז!)

תודה על חוויה מטורפת
תודה על פאי עם קצת קצפת
על סקי בשלג
פכפוך של פלג
על החלקה שאני מנסה
על בין ערביים
חבר או שניים
על עבודה, ופרנסה

תודה על הסטמפיד ביולי
על האורחים שפה היו לי
על רכיבה
ואהבה
לסוס קטן עליו קופצים
על ספר מתח
ציור בפתח
ועל סנאים מתרוצצים