שני סוסים והתלבטות רבתי…

היום הייתי בחווה אחרת, שעוד לא סיפרתי לכם עליה.

החווה נמצאת בערך באותו מרחק כמו החוות הקודמות, אולי אפילו נסיעה מעט קצרה יותר בגלל איכות הכביש וסוגו (כביש מהיר בערך מהבית).

מדובר על מתקן ברמה הרבה, אבל הרבה יותר רצינית מכל מה שראיתי עד כה. מתאמנים ומתחרים שם רוכבים רציניים, חדר הציוד מפוצץ ברוזטות, המועדון היוקרתי מלא גביעים והאינדור עצום. המאמנת נראית מאד רצינית ומנוסה וכל ההתארגנות שם באמת ברמה מאד גבוהה.

 

 

אז איפה העז, אתם שואלים.

או.

אז כבר הייתי שם לפני שבועיים וניסיתי איזשהו סוס, שלמעט העובדה המגניבה ששם התחרויות שלו הוא קומודור (ולחנונים אחדש שזה על שם הלהקה ולא המחשב…) לא יצא ממנו שום דבר טוב. סיפור ארוך אבל אני פשוט לא יכולה לרכב עליו וזה הפך ברור אחרי חצי סיבוב של קאנטר. הוא היה הסוס היחיד לפנסיון באותו רגע, אבל קים – בעלת המקום – אמרה מראש שיתכן ויהיו לה סוסים נוספים לפנסיון, כי יש שני אנשים שמתנדנדים סביב השכרת הסוסים שלהם. ואכן אחרי שבוע קיבלתי ממנה טלפון שיש שני סוסים נוספים לנסות. היום הגעתי לשם שוב.

ניסיתי שני סוסים – רכיבה קצרה על כל אחד, רק כדי להרגיש.

הסוס הראשון – ג’ורג’ – הוא סוס מסורס, מאסיבי למדי, בגוון ביי, שקט  עד אדיש. הוא שלושת רבעי תורוברד ורבע פרצ’רון (מה נסגר עם עירובי סוסי משא בארץ הזו?!). ג’ורג’ היה מעניין – היה לו צעד גדול וטיפה מסורבל, אבל הוא הצליח להשתחל יפה בין המכשולים בעבודת הקרקע (וזה הישג, תאמינו לי…). אבל הוא עצל, ומנומנם, ואדיש, וצריך ממש לסחוט ממנו כל צעד. וזו קצת בעסה. איפה הפלפל? מצד שני, לזכותו יאמר שהוא לא מהסוסים שאתה מרגיש שלא רוצים לעבוד. הוא פשוט כזה – איטי כזה.

 

הסוסה השניה – פבלס (חלוקי נחל) היא סוסה קטנה, בערך בגודל של ערביה ממוצעת. הפרווה שלה לבנה, אבל במקומות של עור חשוף היא כולה מנומרת, אז אני לא בטוחה איך מגדירים את הגוון שלה. מה שכן, כמו כל הסוסים הבהירים, היא לא נראתה נקיה בגלל זה אני מעדיפה סוסים כהים. היא סוסה קצת שמנמונת, עם הרבה פלפל – אולי קצת יותר מדי. היא עצבנית ולא נחמדה, עושה אוזניים לסוסים בקצה השני של המגרש (ולפי ההזהרה של קים, יכולה בהחלט לנשוך או לבעוט בסוסים אחרים במגרש אם מתקרבים) ולא כל כך רוצה שיברישו אותה. ברכיבה היא זזה קצת יותר יפה, ובאופן מפתיע נכנסת לאמוק לא ברור פה ושם (בעיקר כשקופצים). מה שכן, עם כל הפלפל שלה, השענות קלה לכיוון הלא נכון והסוסה הזו תוקעת ברקס במקום ועומדת (!). אין ספק שאיתה צריך להתנהל מאד מדוייק או שזה פשוט לא עובד.

 

ואלו הסוסים היחידים שיש בעתיד הנראה לעין.

ג’ורג’ עומד להשכרה כי מי שעושה עליו חצי פנסיון דורשת יותר מדי מהבעלים (למען הדיוק – רוצה לקחת אותו לשבועיים לקליפורניה בשביל להתחרות באביב). פבלס נרכשה לפני כמה שנים ע”י אם לארבע בנות, וכרגע היא רוצה להשכיר פוני לקטנה שלא יכולה עדיין לרכב עליה, ולא יכולה להרשות לעצמה גם וגם.

עוד מאפיין חשוב (מה לעשות) לגבי החווה הזו הוא שהיא יותר יקרה מאשר האלטרנטיבה, בסדר גודל של 100 דולר בחודש, פחות או יותר. יש תמורה עבור המחיר הזה, אבל צריך לקחת את זה בחשבון.

ההתלבטות שלי היא בעצם די פשוטה.

כשחיפשתי סוס בארץ, לא בדקתי הרבה סוסים. ג’וניור היה הסוס השלישי שבדקתי. ולפני שעליתי עליו רעדתי מפחד, כי נתקע לי בראש איזה רעיון שטותי שהוא נראה “מקצועי” מדי בשביל שאוכל לרכוב עליו בהצלחה. אבל הוא פתר לי את הבעיה בשיא הפשטות. זו פשוט היתה אהבה מרכיבה  ראשונה – ברגע שעליתי, זה הרגיש מתאים, ורבע שעה אחר כך אמרתי לליאור בהחלטיות:

אני לוקחת אותו.

פה, בינתיים, בדקתי חמישה סוסים לפנסיון. ואם נשים בצד את זה שפשוט לא רלוונטי, אז יש לי בינתיים ארבעה סוסים אפשריים, כל אחד מהם פשרה מבחינות אחרות. אף אחד מהם לא “עושה לי את זה”. ואם אני צריכה להשקיע כסף, זמן ואת הנשמה ברכיבה, כפי שעשיתי עד כה, קצת נחמץ לי הלב לעשות את זה עם פרטנר שלא ממש מתאים.

כשאתה רוכב על סוסי בית ספר, ומחליף פה ושם, אתה לא מחפש בהכרח התאמה מושלמת. אתה מסתדר עם מה שיש ואומר לעצמך שזה הכי מלמד, וצריך להסתדר עם כל סוס. אבל כשאתה לוקח סוס שיהיה שלך, אתה רוצה איזו כימיה. איזה משהו מעבר.

מחר אני בודקת את הסוסה החמישית. כרגע זו האופציה הנוספת היחידה על הפרק – אם תהיה לי איזו התאהבות בוינדספיל, אני אלך עליה. אם לא – כנראה שאבחר באחד מהשניים של קים, ולא בגלל הסוס, אלא בגלל המאמנת – שהיא כנראה ברמה מאד גבוהה ותוכל לקחת אותי הרבה קדימה. אבל אם אבחר בג’ורג’ או בפבלס – אני מודה שזו תהיה בחירה בלב כבד.

פורסם במקור בפייסבוק, כאן.