ניחשתם נכון, שוב החופרת הזו עם הסוסים שלה.
מצאתי סוסה!
אתמול הייתי בשיעור נסיון שלישי בהדסון ואלי – על וינדספיל, וורמבלדית אפורה.
אי אפשר להגיד שזו סוסה מושלמת – יש לה מצבי רוח והיא בדקה אותי על ימין ועל שמאל. אבל בשורה התחתונה, זה עובד, זה עובד טוב, ומה שלא עובד מרגיש מאד מאד פתיר.
סלסט התחילה באזהרה – כדאי שתגיעי מראש כי לפעמים קשה לתפוס אותה.
האמת שבאתי במצברוח מעט חמוץ – לא הצלחנו להגיע מראש בגלל התנועה, הייתי תפוסה משהו פחד והיה קר מדי בחוץ. התחמשתי בקוביות סוכר – פינוק יוצא דופן בחווה שבה מקובל לצ’פר בכופתיות – ויצאתי לתפוס את הסוסה. באמת כשהגעתי היא הרימה את הראש מהחציר ולקחה כמה צעדים. הכנתי את עצמי נפשית למרדף וניגשתי אליה בזהירות וברכות כשאני מושיטה יד עם קוביה. היא נראתה קצת מצוברחת אבל לא ברחה. החלטתי להתחיל בטוב ונתתי לה כמה ליטופים ואת הקוביה. היא אשכרה לא ידעה מה לעשות עם זה, ואחרי כמה נסיונות שמטה את הקוביה לתוך החציר. החלטתי לא לבזבז זמן, שמתי עליה ראשיה ולקחתי אותה פנימה.
פשוט כך!
בדרך מהגדרה לאסם.
בדרך מהגדרה לאסם. וככה זה נראה כשעוד לא התחיל החורף…
היא לא נהנית במיוחד להיות בפנים, והיא לא אוהבת לעמוד בשקט כשמברישים אותה, אבל היא לא השתוללה או משהו, פשוט הסתובבה מצד לצד. קרציה.
וינדספיל בכניסה למגרש
אחר כך היא החליטה לעשות לי פרינציפ ולא לעמוד בשקט ליד הבלוק (יש פה בלוק לעליה לאוכף בפינת המגרש, ברוב החוות). בסוף אחרי קצת ריב, סלסט החזיקה אותה. אנחנו נצטרך לעבוד על זה (=בפעם הבאה שאת עושה לי את זה את מקבלת כאפה, סוסה חצופה שכמוך). ברכיבה היא בדקה קצת את הגבולות, והיא קצת טאצ’י, אבל שום דבר מוגזם, ואפשר היה לעבוד איתה בקלות ואפילו להביא אותה קצת על המתג פה ושם.
נדרש חימום של כעשרים דקות עד שהיא נרגעה ועבדה יפה
וינדספיל מתחילה להרגע ולהשתחרר
יש לה צעד מאד, מאד נעים. גם בטרוט וגם בקאנטר. היא צריכה כמות סבירה לחלוטין של דרבון (אם כי היא היתה מאד קדימה אתמול – ז”א היא התנהגה בערך כמו ג’וניור ביום רגיל וסלסט אמרה שזה מהימים השמחים שלה) ומגע מאד קל במושכות. פה ושם אוהבת לשחק עם הראש, אבל שוב, אפשר להשתלט על זה, ובכלל לדעתי ברגע שנכיר זו את זו אני אוכל לעבוד איתה יותר עדין עם הפה וזה ישתפר.
היא קופצת מאד יפה. אני לא יודעת למה, אבל סלסט אומרת שהיא קופצת יחסית גדול. לי זה לא הרגיש גדול, זה היה ממש סבבה.
בשורה התחתונה – פשוט היה טוב. היא נוחה, נעימה, קופצת סבבה ולא עושה יותר מדי שטיקים (בכל זאת סוסה).
אין ספק שהיא השאירה את ארבעת האחרים רחוק מאחור.
וכך, בלי יותר מדי לבטים, החלטתי ללכת עליה.
עכשיו רק שסלסט תרים את הטלפון סוף סוף כדי שאני אוכל להגיד לה את זה!
פורסם במקור בפייסבוק, כאן.