לקפוץ את החום – תחרות ראשונה על דשא (וגם חוויות מספרוס)

מזמן לא כתבתי בבלוג. זה נהיה קצת משעמם לפתוח בהתנצלויות, ולכן אני לא אתנצל על זה ;-) אבל כן אספר שהסיבה היא בעיקר שבשמונת החודשים האחרונים אני עובדת על פרוייקט בוונקובר שדי הסתבך והפך להיות תובעני כמו היי טק בישראל. חיי הפרטיים קצת הוקרבו לעולה לפרוייקט הזה, בעיקר כי אני מרגישה אחריות למצב בתור המובילה הטכנית ומי שהיתה מעורבת בהערכת הזמנים המקורית (שהיתה קצרה מדי בדיעבד). טוב, וגם קצת כי אני כזאת. אבל אני מנסה להחזיר את האיזון לחיי ואני בטוחה שאצליח במוקדם או במאוחר.

אחד הדברים הבודדים שפחות נפגעו מבחינת חיים אישיים מהמצב הוא הרכיבה. הרכיבה היא תחביב מאד תובעני, ואי אפשר פשוט להזניח אותה סתם כך, בעיקר כשיש לך סוס לדאוג לו. אז אמנם כיום אין לי סוס בבעלותי – אני רק עושה חצי פנסיון על סוס – אבל מבחינת מידת האחריות שלי כלפיו ברמה המעשית אין הרבה הבדל. ולכן אני עדיין רוכבת שלוש פעמים בשבוע, גם אם זה הפך לסיבוך לוגיסטי מטורף עם הנסיעות לוונקובר, וגם אם אני צריכה לקצץ בזמנים שאני מבלה בחווה עם חברות או מבזבזת שעה עם הסוס במרעה פשוט כדי לנשום אוויר צח ולתת לו ללחך.

בפברואר השנה החלטתי להשקיע השקעה לא פשוטה כלכלית ויצאתי לתחרות חובבים בספרוס מדואוז. למי שלא מכיר, זה מתקן תחרויות בינלאומי שנמצא פה בעיר. התחרויות הגדולות שלו בקיץ מושכות את העלית של המתחרים מכל העולם. אם תרצו, הוימבלדון של קפיצות הראווה :-P .

ספרוס מדואוז מקדם בברכה את רוכבי העולם :-) מאד מרגש לבוא לשם כרוכבת ולא רק כצופה!

ספרוס מדואוז מקדם בברכה את רוכבי העולם :-) מאד מרגש לבוא לשם כרוכבת ולא רק כצופה!

השלט שחיכה לנו על התא שלנו

השלט שחיכה לנו על התא שלנו

צ'ואי ואני מתמקמים בתא - ההתרגשות רבה!

צ’ואי ואני מתמקמים בתא – ההתרגשות רבה!

מגרש החימום - אחרי שלושה ימים בכאוס המוחלט ששרר בו, אני לא אתלונן על מגרשי חימום אחרים, מבטיחה!

מגרש החימום – אחרי שלושה ימים בכאוס המוחלט ששרר בו, אני לא אתלונן על מגרשי חימום אחרים, מבטיחה!

אז אמנם התחריתי (רק) בתחרות קטנה של חובבים, אבל עדיין זו היתה חוויה מדהימה – לצאת לתחרות של סופ”ש שלם, עם כל הלוגיסטיקה סביב; לחוות את הארגון המדהים של ספרוס, שאין מה להשוות אותו לשום מקום אחר שהתחריתי בו; לראות את השם שלי מופיע ברשימה בת למעלה מארבעים רוכבים ולידו דגל ישראל קטן; לראות את הדגל הזה לצד שמי על לוח השעון; להתחרות במקום כזה ולחזור הביתה עם שני סרטים צנועים על סיבוב נקי ועם מקומות אחת עשרה ושתים עשרה במקצים של ארבעים וחמישים רוכבים, בתחרות הראשונה שלנו בספרוס.

עם כל ההתרגשות, לא מאבדים את חוש ההומור בהליכת המסלול, וצוחקים על דרכים יצירתיות להצדיע לשופטים

עם כל ההתרגשות, לא מאבדים את חוש ההומור בהליכת המסלול, וצוחקים על דרכים יצירתיות להצדיע לשופטים

קופצים בספרוס!

קופצים בספרוס!

איזו התרגשות, השם שלי ודגל ישראל, בספרוס!

איזו התרגשות, השם שלי ודגל ישראל, בספרוס!

קופצים בספרוס!

קופצים בספרוס!

עם כל ההתרגשות, ההישג המדהים באמת שלי בספרוס היה המקצה האחרון בו התחריתי. לראשונה הצלחתי לרכב בתחרות כמו בבית – ממש להשפיע על המקצב והגישה, לתכנן חיתוכים של המסלול איפה שאפשר ולקבל החלטות בשבריר שניה (כמו למשל לוותר על חיתוך מתוכנן כשלא היינו מאוזנים מספיק). בכל התחרויות הקודמות שלי (לא היו הרבה) הייתי יותר מדי נרגשת בתחרות ופחות או יותר עברתי את המסלול איך שיצא. בתחרות הזו, בפעם הראשונה, הרגשתי שממש הייתי בשליטה וגייסתי את סל הכלים שלי על מנת לרכב את המסלול ולהשפיע עליו. זו היתה תחושה מדהימה, וחזרתי הביתה ממש על עננים.

תזמון לא רע...

תזמון לא רע…

במגרש החימום, אחרי שהורדתי את הז'קט ועדיין התבשלתי. בחוץ מינוס עשר ככה.

במגרש החימום, אחרי שהורדתי את הז’קט ועדיין התבשלתי. בחוץ מינוס עשר ככה.

חזרה אחרונה על המסלול ותוכנית פעולה (ובמכשול החום, את מסתכלת? "שמאלה!")חלק מהאתגר ברכיבה הוא שצריך להפעיל הרבה מחשבה בעצם, במהירות מאד גבוהה.

חזרה אחרונה על המסלול ותוכנית פעולה (ובמכשול החום, את מסתכלת? “שמאלה!”)
חלק מהאתגר ברכיבה הוא שצריך להפעיל הרבה מחשבה בעצם, במהירות מאד גבוהה.

קופצים בספרוס!

קופצים בספרוס!

המכשולים של ספרוס יפים ומגוונים, ממש כיף!

המכשולים של ספרוס יפים ומגוונים, ממש כיף!

תחילת המקצה השני, עם השם, הדגל וים של אדרנלין!

תחילת המקצה השני, עם השם, הדגל וים של אדרנלין!

ואסיים את סיפור ספרוס באנקדוטה מעניינת שגם מעידה על תשומת הלב לפרטים: לצפון אמריקאים קשה לקלוט את השם שלי נכון (על מי אני עובדת? גם בישראל אנשים לעתים נדירות קלטו את השם שלי נכון) ולעיתים קרובות קוראים לי ג’רי או ג’ירי. ביום הראשון בספרוס עופר ניגש לקריינית של מגרש החימום ואמר לה איך מבטאים את השם שלי נכון (Giri with a hard G). מאותו רגע כל הצוות ביטא את השם שלי נכון – הקריינית במגרש החימום; הקריין של מגרש התחרות; הקריינית השניה במגרש החימום למחרת; הסדרן בכניסה לזירה. היינו שם שלושה ימים ואפילו פעם אחת לא קראו לי ג’ירי. אז גם דגל ישראל, וגם ביטאו את השם שלי נכון (במידה… עדיין זה “ברנסטין”).

בדרך חזרה מהמקצה האחרון, מילות סיכום עם ליסה ומצברוח בשחקים

בדרך חזרה מהמקצה האחרון, מילות סיכום עם ליסה ומצברוח בשחקים

ומאז פברואר טרם יצאתי לעוד תחרות. בעיקר התמקדתי בעבודה על הישיבה בבית, וקיוויתי שבקיץ אוכל לממן עוד תחרות או שתיים מהזולות יותר (בחיי שספרוס היתה יקרה…). את הקיץ השנה פתחנו בעונת תיירות מרוכזת (על כך בהמשך…) עם מבקרים מהארץ; ואחרי שנותרנו לבד, החלטתי לבדוק מה האפשרויות שלי להתחרות ובאיזה תקציב. התבייתתי על התחרות הזו של פאראמאונט כי היא היתה באמת סבירה מבחינה תקציבית, קרובה לבית וגולת הכותרת – על דשא :-D אני ממש אוהבת לקפוץ בדשא!

וכך יצאנו הבוקר לתחרות בפאראמאונט.

הפעם ההתארגנות היתה משמעותית מוצלחת יותר. כבר יש לנו שיטה, והשכלול האחרון שלה כלל צ’ק ליסט מודפס ומסודר של מה לוקחים מאיפה. בנוסף, ג’סי, שהובילה את צ’ואי, היתה צריכה להיות בתחרות מוקדם יותר; בנדיבות מרשימה היא התנדבה פשוט לקחת את צ’ואי ושנפגוש אותה שם. בפעם הקודמת שהיינו תלויים בה בנסיעה זה היה נורא מתסכל כי הסוס שלה לא אוהב לעלות לקרון והיא מתמודדת עם זה בדרך שאני לא כל כך נהנית לראות (וגם לא עובדת לה במיוחד… אבל אני לא הולכת להגיד על זה כלום כי זה ממש ממש לא ענייני). הפעם אני לא יודעת אם הלך להם קל או לא, כי לא הייתי שם להתעצבן מזה. כבר התחלה מוצלחת לבוקר.

מסיימים לאכף ליד הטריילר. תמונה שמראה היטב את העשב שבוססנו בו בעודנו מנסים לנקות את החורים בפרסות של צ'ואי ולהבריג את ברגי הדשא שלו. כל תחרות והאתגרים שלה!

מסיימים לאכף ליד הטריילר. תמונה שמראה היטב את העשב שבוססנו בו בעודנו מנסים לנקות את החורים בפרסות של צ’ואי ולהבריג את ברגי הדשא שלו. כל תחרות והאתגרים שלה!

מילות הכנה אחרונות עם ליסה

מילות הכנה אחרונות עם ליסה

הגענו לתחרות בזמן, התארגנו על הלוגיסטיקה, נתנו לצ’ואי לחסל בשקט את החציר שלו והתחלנו להתארגן. בשלב של החבישה והפקקים היה קצת מאתגר – האיזור שבו חנינו והתארגנו היה בשדה שהיה בו דשא די גבוה והיה לא נוח במיוחד, מה גם שצ’ואי עבד במרץ מהבוקר למקש את השטח – אבל בסוף התארגנו ויצאנו למגרש החימום. ליסה שלחה לי סמס ששואל אם למדתי את המסלול כבר – עניתי לה “לא” והתחלתי להלחץ :-D אבל הלכנו את המסלול בזמן והסתבר שהוא לא מסובך בכלל, שעשינו דברים הרבה יותר מורכבים בבית, שבעצם 90 ס”מ נראה פתאום נמוך ביחס למה שאנחנו עושים בשוטף, ושאיזה כיף שיש להם כל מיני אלמנטים מגניבים חוץ ממכשולים במסלול (ספציפית – מכשול במה, שכזה יש לנו בבית; מכשול גבעה – שאין לנו; ומכשול חפיר שאין לנו).

נכנסים לזירה וצ'ואי משלב הילוך

נכנסים לזירה וצ’ואי משלב הילוך

בגישה למכשול הראשון, מעבר למכשול מס' 5 הפטריוטי מאד

בגישה למכשול הראשון, מעבר למכשול מס’ 5 הפטריוטי מאד

נרשמתי לשני מקצים – 90 ס”מ מהירות ו – 90 ס”מ גאמפ אוף. בכלל לא הבנתי מראש מה זה אומר, אבל בסוף בתחרות הבנתי. מה שבעצם היה זה ככה: עשינו מסלול של שנים עשר מכשולים וקומבינציות, על מהירות, עם הדירוג הרגיל (נקודות קנס ואז זמן). זה היה המקצה הראשון. אח”כ עשינו שוב את אותו מסלול למקצה השני, כאשר כל מי שנקי עולה לג’אמפ אוף, ולא סופרים זמן על החלק הראשון. אז אפשר היה לעשות את המסלול המלא בנחת ובזהירות, כל עוד לא חורגים מהזמן המותר, ואז היה ג’אמפ אוף מטורף של שישה מכשולים ועל הזמן שלו קובעים מקומות. על המקצה הזה גם היה פרס כספי צנוע.

מכשול מס' 1 פותח את המסלול במהירות טובה

מכשול מס’ 1 פותח את המסלול במהירות טובה

מכשולים מס' 3 ו -4, בקו ישר פשוט וקל

מכשולים מס’ 3 ו -4, בקו ישר פשוט וקל

בסיבוב הראשון לקח לי קצת זמן לתפוס תאוצה ולהעביר הילוך למהירות הנדרשת למסלול כזה. התאכזבתי לשמוע שעשיתי אותו ביותר מתשעים שניות, כי כבר היתה רוכבת שהצליחה לצלוח אותו ב – 87, למרות שהיא ירדה את הגבעה התלולה בקנטר ואנחנו כבר החלטנו שלא נעשה את זה על הרגליים המסכנות של צ’ואי קשישא (בן 19, דחילק!). לא קיויתי למקום במקצה הזה, אבל עשיתי אותו נקי למרות שעברתי שני מכשולים ומקטע שלם בלי ארכובה, אז הייתי מאד מרוצה.

בעליה למכשול הבמה (באנגלית זה נקרא table top ובתחרויות הגדולות יותר יש מכשולי קפיצה בשני הצדדים)

בעליה למכשול הבמה (באנגלית זה נקרא table top ובתחרויות הגדולות יותר יש מכשולי קפיצה בשני הצדדים)

מכשול 8b, עם הנוף המקסים של הפוטהילס ברקע

מכשול 8b, עם הנוף המקסים של הפוטהילס ברקע

בירידה מהגבעה

בירידה מהגבעה

בסיבוב השני נכנסתי במהירות יותר טובה והייתי אופטימית, אבל אחרי המכשול הרביעי צ’ואי מעד מעידה מרשימה ומשך אותי איתו… לרגע חשבתי שאני תיכף נופלת (וגם הספקתי להצליף בעצמי על ההחלטה לא ללבוש אפוד מגן כי תחרות ואני רוצה להראות טוב – ויכוח עם עופר במגרש החימום…) ובאמת לגמרי איבדתי שיווי משקל; אבל הצלחתי לחזור לאוכף ולהמשיך, למרות שממש לא ראיתי לאן אני הולכת עם המצחיה של הקסדה שמעכה לי את המשקפיים במורד האף. הרמתי את הפנים בצורה שהמ”כיות בטירונות היו עושות מתחת לכובע הדיסטנס ולחצתי קדימה כמיטב יכולתי. כמובן שהגענו עקום לגמרי למכשול חמש והפלנו את הקורה העלינה – בוו! אבל חמש מתוך שתים עשרה, שיתפוצץ העולם, וחתרתי קדימה. שאר המסלול היה מעולה בסה”כ, אפילו הצלחתי בין 7 (הבמה) ל -8 (קומבינציה) להרים יד ולדחוף את המשקפיים למקום, וגם אם אני לא גאה במיקום העקבים שלי, בשורה התחתונה גרמתי לזה לעבוד. אז לא היה ג’אמפ אוף… נו שוין. ודווקא היתה לי תוכנית מעולה איך לחתוך אותו :-P

מכשול 6 בסבב השני - את הקסדה כבר איפסתי, המשקפיים עדיין תלויים באופסייד ולא ממש עוזרים :-D

מכשול 6 בסבב השני – את הקסדה כבר איפסתי, המשקפיים עדיין תלויים באופסייד ולא ממש עוזרים :-D

מכשול 5 בקפיצה מאד לא מאוזנת בסיבוב השני

מכשול 5 בקפיצה מאד לא מאוזנת בסיבוב השני

יצאתי למגרש החימום / קירור עם חיוך רחב על הפנים וקיבלתי מחמאות מהמאמנת, עוזרת המאמנת והחבר’ה. הובעה הפתעה כללית מההתאוששות המרשימה שלי מהמעידה וכולם הסכימו שלצ’ואי מגיעים המון גזרים. יחד איתי במקצה התחרתה רוכבת אחרת מהחווה עם סוס צעיר, והיא נפסלה בשני הסבבים, ולכן התחילה להתקפל החוצה. אני הייתי משוכנעת למדי שאני לא מגיעה לשום מקום והחלטתי להתקפל גם. בדקה התשעים, בדרך הביתה, שלחתי את עופר לבדוק לאיזה מקום הגענו, והתברר שבמקצה המהירות הגענו למקום רביעי! אז עופר הביא לי סרט זרחני ומגניב לאוסף (לא הייתי היחידה שלא באה עם הסוס לאסוף את הסרט, אז לא נורא).

מכשול החפיר - ירידה ועליה תוך תנועה, ולסיום מכשולצ'יק קטן

מכשול החפיר – ירידה ועליה תוך תנועה, ולסיום מכשולצ’יק קטן

ביציאה ממכשול החפיר

ביציאה ממכשול החפיר

עופר אוסף את הסרט שלי

עופר אוסף את הסרט שלי

חזרנו לחווה עייפים אך מרוצים! וצ’ואי אכל חצי מסלק הסוכר שלו, עם המון מולסה וקצת פניל בוטאזון (חתיכת סוס מפונדרק זה… מקווה שהוא בסוף אכל גם את השאר…) וכמובן ערימה של גזרים. לצערי חתמתי את החוויה עם מיגרנה שהחליטה להתנפל עלי פחות או יותר בזמן הפירוק של הציוד, ועד שיצאנו מהחווה כבר הייתי די מעוכה, אבל היי, לפחות זה לא קרה באמצע המקצה! וגם עכשיו אני אוסיף כדורים למיגרנה לצ’ק ליסט המעולה שלי :-P

היה ממש ממש כיף! אני מקווה שיצא לי להתחרות שם שוב.

בתום הסיבוב הראשון - ההבעה אומרת הכל, איזה כיף, איזה פרץ אדרנלין!

בתום הסיבוב הראשון – ההבעה אומרת הכל, איזה כיף, איזה פרץ אדרנלין!

3 Responses to לקפוץ את החום – תחרות ראשונה על דשא (וגם חוויות מספרוס)

  1. מאת זאב:

    איזה יופי אנחנו גאים בך !!!!
    וגם כל הכבוד על הייצוג של המדינה.
    תמונות נהדרות.

  2. מאת איליישן:

    גיריה כפי שהבטחתי התחלתי להשלים פערים וקיבלתי עוד הוכחה למה שאני יודעת כבר: את תותחית

השב