רוצה אוויר בשקל (עטוף בבצק)? או, פיתות עם כיס – המתכון והטיפים שלי

ביקשתם, ואז הבנתי ששיניתי כמה דברים, ויש לי טיפים משלי. אז הנה המתכון שלי, מבוסס על המתכון הזה: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=1205690&skip=1
ועל העצות המצויינות של הנחתום: http://www.baking.co.il/pita_bread
ובלדד השוחי: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=169097&TypeID=1&sid=126.

אז אני מסכימה עם הבלוג המקורי, הגעגוע לפיתות פשוט מגוחך, זה מחריד לגלות את הזוועה שקוראים לה פה פיתה. פשוט עצוב. מין חתיכה יבשה של לחם דק ועלוב, שנקרע לחתיכות ואפילו אי אפשר לנגב איתו חומוס (עוד משהו שהם פשוט לא יודעים מה הוא אומר). כל מאפיה דה לה שמטע בישראל מניבה פיתות ששמות את כל לחמי הגורמה המפונפנים בכיס הקטן, והדבר היחיד שאיכשהו קצת מזכיר זה נאן של המסעדות ההודיות הטובות יותר. וגם זה, מזכיר לאפה, כי כיס אפעס אין לזה. הפיתה היא אחד הסימפטומים הקולינריים לגעגועים בארץ, והיא בחברה טובה עם החומוס, הקרמבו, הקוטג’, המילקי… טוב, אני אפסיק עכשיו לפני שהמחשב יטבע.

עוד הערה לסדר הטוב: אחרי כמה פעמים שהכנו את המתכון הזה הסכמנו שנינו שהוא ממש מעצבן בגלל שהוא מתחיל עם כל המים וצריך להוסיף קמח. זה עושה המון בלאגן ולכלוך. לכן בפעם הבאה אני אנסה להפוך את המתכון, ואם יצא טוב אני מבטיחה לחזור ולעדכן את המתכון. עד אז – זה לפחות עובד :-) אבל לדעתי אפשר בכיף להחליט על 7 כוסות קמח, ולהוסיף את המים עד שיהיה בצק במרקם הנכון. מקסימום עוד טיפה מים אם אצלכם מאד יבש.

אז בלי עוד ברברת (למרות שזו אני) מתכון לפיתות עם כיס:

מרכיבים

2 כפות שמרים יבשים

3 כוסות מים חמימים

1 כף סוכר

3 כפות שמן

1 כף מלח

6-8 כוסות קמח ללחם

ועוד קצת שמן לשימון וקמח לקימוח

הכנה

מערבבים מים, שמרים וסוכר ונותנים לתסוס כמה דקות.

מוסיפים 4 כוסות קמח שהמלח מעורבב בהן יפה ושלוש כפות שמן. מתחילים ללוש ומוסיפים בהדרגה קמח עד שהבצק כבר לא דביק במיוחד אבל גם לא יבש. הבצק צריך להיות רך ונעים ללישה. נותנים לו עוד קצת לישה, ככה חמש דקות, שיהיה שמח.

משמנים קערה, מסובבים בה את כדור הבצק טוב טוב שיצופה שמן, מכסים בניילון נצמד ומתפיחים להכפלת הנפח. זה די מהיר, בתלות בחום בחדר. מורידים נפח ומתפיחים שוב כעשרים דקות. כשמורידים נפח, זה הזמן לחמם את התנור לחום גיהנום של 240 מעלות כמו כלום. אם יש לכם אבן שמוט, עם האבן בתנור. אם יש לכם תנור מגניב שמתחמם מהר, אפשר לחמם אותו מאוחר יותר. לתנור הארור שלי לקח כמעט שעה להתחמם עם האבן, אז לתשומת לבכם.

מחלקים את הבצק לכדורים בגודל שבין טניס לפינג פונג, תלוי כמה גדולות אתם רוצים את הפיתות.

מניחים את הכדורים על משטח לא דביק (במקרה שלי – תבניות טפלון. אפשר גם על נייר אפיה או משטח מקומח) ומתפיחים עוד חצי שעה ככה, מכוסה בניילון נצמד או מגבת (לא שעירה!).

מרדדים את הכדורים לעיגול די דק. חצי ס”מ זה לגמרי מספיק, אני מרדדת קצת יותר דק. המסקנה שלנו היא שמרדדים וישר לתנור, בלי עוד התפחות ועניינים. אז אנחנו כל פעם מרדדים שלושה (זה מה שנכנס על האבן) ואופים. אם אתם אוהבים את הפיתות העבות האלה שיש להן כיס פחות מוגדר תרדדו עבה יותר.

כל נגלה צריכה משהו כמו 2-3 דקות להיאפות, וזה צריך להיות תנור חם גיהנום, אז אם אין לכם את הנגלה הבאה מוכנה ומרודדת, סגרו את התנור ותנו לו להתלהט שוב עד שתפתחו. אם הפיתות צריכות יותר זמן, סימן שהתנור לא מספיק חם, ותקבלו לחמניות מעניינות אבל ממש לא פיתות.

כשמוציאים את הפיתות מהתנור, ישר עוטפים אותן. אנחנו מרפדים סיר גדול במגבת, מוציאים את הפיתות אליו ומכסים במגבת. הן יוצאות טיפה קשיחות ואז מתרככות אחרי קצת זמן. אבל ברור שתאכלו אחת שתיים במקום, חייבים לעשות QA.

זהו! חוזרים על הפעולה עד שכל כדורי הבצק נגמרים – לרדד, לתנור, להוציא. לא לשכוח לשמור את הכדורים מכוסים שלא יתייבשו.

הפיתות לא נשארות רכות לאורך זמן. להיות פנאטים עם השמירה שלהן – סגורות בזיפלוק, אם לא אוכלים תוך יום-יומיים ישר לפריזר. שלא תתייבשנה המניאקיות האלה, אחרי שהשגחתן עליהן כל כך יפה בשבע עיניים.

ב-ת-י-א-ב-ו-ן!

פיתות חתיכות עטופות במגבת

53 Responses to רוצה אוויר בשקל (עטוף בבצק)? או, פיתות עם כיס – המתכון והטיפים שלי

  1. מאת זאב:

    כל הכבוד גאים בך!!!!!!

  2. מאת גירי:

    עדכון טרי טרי משבת האחרונה!

    ניסיתי להפוך את המתכון ואכן הלישה היתה קלה בסדרי גודל. כמו כן, עם התנור החדש שלנו שהוא ממש חיה רעה זה עבד הרבה יותר מהר (263 מעלות על גריל), ואפשר היה לראות את הפיתות תופחות בלייב דרך החלון… איזה כיף :-)

    אז מה שעשיתי הוא זה:
    מדדתי את המים מראש (3 כוסות של מים חמימים לתוך קנקן).
    מתוך זה חצי כוס מים, חצי מכמות הסוכר וכל השמרים הלכו לקערית בצד לתסיסה ראשונית.
    בינתיים מדדתי את הקמח לקערה של המיקסר: התחלתי משש כוסות קמח, הוספתי להן את שאר החומרים (מלח וסוכר + ערבוב נמרץ, ואז את השמן) ואז הוספתי את כל המים והתחלתי לישה. היה צריך להוסיף קמח, יצא לי בסוף משהו כמו שבע ורבע כוסות, נראה לי. אבל זה באמת תלוי בכמה יבש אצלכם.
    השינוי הזה הפך את הלישה להרבה הרבה יותר קלה, ולא היה בלגן של קמח מפוזר וכו’ במטבח. אז אני ממליצה.
    כל שאר המתכון בדיוק אותו הדבר. קיבלתי אחלה מחמאות על הפיתות והן התחסלו תוך בערך חמש דקות מהרגע שהוצאתי אותן, אז הייתי אומרת שהיתה לנו פה הצלחה.

    אה, ובונוס!
    אם אתם אוהבים סמבוסק כזה אסלי כמו באבולעפיה… אותו בצק, אותו מתכון. מרדדים פיתה, שמים בה קצת מילוי (גבינה מפוררת). מרטיבים בקצת מים את השוליים עם אצבע וסוגרים, ומהדקים סביב סביב (אני קיפלתי את השוליים סביב עצמם, מה שבטוח). זה הדבר האמיתי. סוף סוף!

השב