עוד ספורט חורף – כי למה שנסתפק בדאון היל?

כפי שכבר הבנתם, עופר ואני מתייחסים לחורף בתור הזדמנות פז לצאת החוצה ולעשות שטויות. בשנתיים הקודמות התמקדנו בעיקר בשיפור כישורינו בהחלקה על הקרח, סקי במורד ונעלי שלג; השנה הרגשנו שהגיע הזמן להיחשף לסוגים חדשים של ספורט חורף. לצורך כך התכנסנו בסתיו סביב התכנייה של מרכז פעילויות הסיירות של האוניברסיטה, וניהלנו דיון סוער בסוגיית “מה לומדים השנה”. היו פריטים שנמחקו מיד מטעמי בטיחות ורמת מאמץ (אהמ*טיפוס קרח*אהמ) והיו פריטים שהפכו לוויכוחים מרים בינינו. בסופו של דבר התבייתנו על מספר סמינרים וטיולים ונרשמנו אליהם. יצא שניסינו מספר סוגי ספורט חורף חדשים והיה מאד מעניין, ואם לי היה מעניין, למה שלכם לא יהיה? אל דאגה, ידידי, אני פה בשביל לספר לכם מה עושים הקנדים בחורף (לפחות השפויים פחות מהם).

הנוף בדרך להרים ביום של הסקי הנורדי. אפשר להתרשם מכמה החורף היה חמים ויבש כשמסתכלים על ההרים והשדות שבדרך אליהם.

הנוף בדרך להרים ביום של הסקי הנורדי. אפשר להתרשם מכמה החורף היה חמים ויבש כשמסתכלים על ההרים והשדות שבדרך אליהם.

ונפתח ב… סקי נורדי למרחקים (או קרוס קאנטרי סקי)

הסמינר עמו פתחנו את החורף היה סמינר יום ללימוד קרוס קאנטרי סקי. מדובר על סקי שונה משמעותית מהסקי במורד שאנחנו מכירים. המגלשיים הם קלים, צרים וארוכים; כמו כן, אין להם שולי מתכת שמאפשרים לשלוט בירידה ובפניות בצורה חדה. הם לא מיועדים לגלישה במדרון משמעותי, אלא לגמיאת מרחקים במאמץ נמוך ביחס להליכה (או נעלי שלג). מגפי הסקי המחוברים אליהם הם נעליים קלות יחסית, שמגיעות לגובה של נעל כדורסל בערך. הן דומות לנעלי ספורט קשיחות במקצת ומתחברות למגלש רק בחרטום, כשהעקב חופשי לגמרי. זה אומר, בין השאר, שהמגף והמגלש לא עושים דבר על מנת לפצות על חוסר שיווי המשקל שלך, בניגוד למגלשי דאונהיל, וכתוצאה מכך בהחלט איבדנו שיווי משקל לעתים תכופות במהלך יום הלימוד :-D .

בהמשך היום, כשכבר חשנו בנוח

בהמשך היום, כשכבר חשנו בנוח

עופר מתרגל קרוס קאנטרי סקי

עופר מתרגל קרוס קאנטרי סקי

הטכניקה דומה למעין ריצה קלה כאשר המגלשים נותרים על הקרקע והעקבים מורמים על מנת להזיז את המגלש קדימה ב”ריחוף” או “גלישה”. התחושה היא כאילו אתה רץ ריצה קלה ומנסה ככל יכולתך להראות כמו פרסומת לטמפונים על החוף. אם אתם לא מבינים למה אני מתכוונת, דמיינו נערה גבעולית כשהיא רצה בצורה חיננית וקופצנית, כמעט מרחפת לה, בהילוך איטי; חוטמה האצילי חורש את העננים ועיניה מקובעות בנקודה לא מוגדרת במרחק. אז ככה.

עופר מרגיש נינוח ויציב

עופר מרגיש נינוח ויציב

אמתכם הנאמנה מדגימה ריצה קלה, או גלישה, על מגלשי סקי נורדי

אמתכם הנאמנה מדגימה ריצה קלה, או גלישה, על מגלשי סקי נורדי

כמובן שבמציאות אתה נראה כמו ברווז עילג שניה לפני שאתה נופל, אבל זה כבר חוצה-מייסעס.

היה יום כיפי לגמרי ומאמץ לא מבוטל מבחינת סיבולת לב-ריאה. כמו כן, עופר התבלט בתור הכוכב של הקבוצה כשהיה הראשון לגלוש בצורה חלקה ומאוזנת ולנסות כל אתגר לפני שאר הקבוצה. כל הכבוד!

היה לנו מדריך ממש נחמד וסבלני וקבוצה שרובה היה די חלש, מה שהיה מבחינתי חוויה יוצאת דופן, לא להרגיש הכי גרועה באימון גופני לשם שינוי. אחרי שסיימנו את החלק הלימודי יצאנו לטיולון קצר נוסף באזור בו למדנו וגילינו שמסלולי קרוס קאנטרי מתוחזקים על ידי רשות הפארקים שסוללת בהם את התעלות למגלשים שמקלות מאד על הגלישה. המסלולים מחודשים לפי הצורך, בערך פעם בשבוע. במסלול נהנינו מנוף ממש יפה והצטלמנו, ואז עופר כרע ברך בשביל תמונה ושבר את החיבור של אחד המגלשים שלו. אחרי כמה בדיחות מתבקשות יצאנו בדרך חזור ועופר הצליח להפתיע כשגלש את רוב הדרך על רגל אחת, כשהוא נושא תרמיל עם מצלמה על גבו ואת המגלש השבור בידו. ולא, הוא לא נפל בשום נקודה. שאפו!

הנחל הקפוא - התמונה הזו עלתה לנו במחבר שבור

הנחל הקפוא – התמונה הזו עלתה לנו במחבר שבור

ליד עיקול הנחל

ליד עיקול הנחל

לסיכום – טכניקה נחמדה לפעילות גופנית בחוץ בחורף; מבחינת בטיחות בהחלט אחד מסוגי ספורט החורף הפחות מסוכנים, ובהחלט שיטה יותר מהירה ליהנות מטיולי חורף מאשר נעלי שלג. מה שכן, הציוד לא הרבה יותר זול מציוד דאונהיל, אז אני לא רואה אותנו ממהרים לרכוש אותו בעתיד הקרוב.

פנורמה של עיקול הנהר - בנוהל, שווה להציץ בגודל מלא בהקלקה!

פנורמה של עיקול הנהר – בנוהל, שווה להציץ בגודל מלא בהקלקה!

הספורט השני שניסינו היה סקי טלמרק. מה זה?

טלמרק הוא סוג של סקי במורד; זו בעצם טכניקת פניה וגם ציוד מעט שונה. הרעיון בסקי טלמרק הוא שהעקב חופשי חלקית (בדומה לקרוס קאנטרי). משתמשים במגלשי דאונהיל רגילים, אבל במתקן חיבור (תפסנים, bindings בלעז) שונה, שמאפשר לעקב להתרומם כנגד קפיץ. צריך להפעיל כוח לא מבוטל על מנת להרים את העקב, ובעצם אם אתה לא מנסה להרים את העקב, חיבור הטלמרק מתנהג בערך כמו דאונהיל רגיל. המגפיים גם הם מעט שונים ממגפי דאונהיל – הם אמנם עשויים פלסטיק ונראים דומים, אך הפלסטיק רך משמעותית ויש לו אזור גמיש סביב מפרקי האצבעות שמאפשר למגף להתקפל כאשר מרימים את העקב. מהבחינה הזו ממש הייתי מרוצה כששכרנו את הציוד – המגפיים היו ממש יותר נוחים מהמגפיים הרגילים שלי (זה שאחרי אנדורה הבנתי שפשוט המגפיים הרגילים שלי לא נוחים לי, נקודה, זה כבר עניין אחר).

סקי טלמרק יכול לשמש לתיור אלפיני (או back country, שאני חייבת להשחיל אנקדוטה לגביו: חיפשתי מה המונח הנכון בעברית לזה, וגוגל טרנסלייט – מאגר בלתי נדלה של שעשוע – תרגם את זה כ”מדינה חזרה”. נו, ברור. ד”א התרגום הכי טוב שאני יכולה לחשוב עליו זה “שטח”, ומאחר ולא מצאתי מונח מדויק אחר, אני מתכוונת לכנות back country ski סקי שטח). טלמרק גם יכול לשמש לסקי במורד, ויש לו טכניקת פניה שונה שמנצלת את העקב הנפרד על מנת לפנות בצורה מאד חיננית ויעילה (כמובן, אם אתה יודע איך לעשות את זה). המדריך המשעשע שלנו ציין שהסיבה הראשונה במעלה לגלישת טלמרק היא לעשות פוזות לכל הגולשים האחרים באתר הסקי ושלא צריך להיות מומחה גדול בשביל לעשות את זה. הוא מקבל נקודות על הפתיחות :-D עם זאת, אחרים שבוחרים בטכניקה מציינים אותה כמיטב מכל העולמות, עם האפשרות לבחור לפנות פניה אלפינית או פניית טלמרק (שנקראת בחיבוב גם “טלי-טרן”), עם גמישות ונוחות בגלישה מחד ואימון גופני וטכני מורכב יותר מאידך.

זריחה יפיפיה מאחורינו, בנסיעה לנקיסקה בבוקר

זריחה יפיפיה מאחורינו, בנסיעה לנקיסקה בבוקר

נרשמנו לקורס יום להיכרות עם טלמרק גם מתוך סקרנות כללית וגם במחשבה שזו הכנה לא רעה לקורס סקי-שטח שהמתין לנו בינואר; התכנייה ציינה במפורש שהקורס הוא קורס מבוא לטלמרק, אבל לא לסקי, ושהנרשמים צריכים להיות גולשים ברמה בינונית לפחות. לצערנו, היה מי שלא טרח להתייחס להערה הזו ונרשם לקורס למרות שבבירור הוא היה גולש מאד מתחיל. מאחר והתנאים בנקיסקה בסופ”ש ההוא היו די עלובים והרבה מהמדרונות הירוקים יותר היו סגורים, התחלנו ממדרון כחול ולקח לנו קרוב לשעה לרדת אותו, כי ידידנו פשוט לא ידע לגלוש בכלל ובילה את רוב הזמן בנפילות ובקשיים להתרומם מהנפילות. ולפני שאתם אומרים שזה בגלל הטלמרק, זה לא, כי עד שאתה מנסה בכוח להרים את העקב, הסקי הזה מתנהג בדיוק כמו סקי אלפיני רגיל; וכי כל מי שעשה יותר מיום יומיים של גלישה במדרון יודע מהו קו הנפילה וכיצד למקם את עצמו במאונך אליו על מנת לקום אחרי נפילה. הבחור הזה לא רק שלא ידע, הוא גם לא קלט במשך כל הבוקר; להגיד שהוא האט אותנו כקבוצה זו לשון המעטה פרועה. המדריך ניסה להתאים את הרמה אליו, אבל התוצאה הייתה מאמץ מיותר על הברכיים שלי ושל עופר (לא, אנחנו לא רוצים ללמוד שוב עצירה ב wedge על מדרון כחול קרוח, תודה) וזמנים ארוכים בהם נואשנו ופשוט התיישבנו על הקרקע בהמתנה שהבחור והמדריך יגיעו אלינו.

מחכים למשיח

מחכים למשיח

עופר מחליט להתיישב

עופר מחליט להתיישב

כשהגענו (סוף סוף!) לתרגל קצת את פניית הטלמרק המפורסמת, הסתבר שלא פשוט לנער את ההרגל של הפניה האלפינית אחרי שלוש שנים של ניסיונות להטמיע אותו היטב. עם זאת, הצלחנו עד סוף היום לבצע כמה פניות טלמרק לא רעות. בשורה התחתונה זה היה יום מאכזב – לשלם על מדריך וציוד בשביל לשרוף את כל היום על מישהו שנרשם לקורס ברמה לא מתאימה, זה ממש באסה. קשה לומר שהגענו למקום של הבנה ברורה האם הטכניקה לטעמנו ואם נרצה להתנסות בה עוד.

טלי-טרן, סוף סוף!

טלי-טרן, סוף סוף!

מתאמנים על פניות טלמרק

מתאמנים על פניות טלמרק

בפרק הבא : אימון הישרדות בשלג, או למה מפולות מפחידות לאללה.

השב