נשיונלז דרבי 2013

אחד הדברים הנחמדים שיש בקלגרי הוא מתקן תחרותי לקפיצות ראווה, אחד הטובים בעולם – ספרוס מדואוז. במהלך השנה המתקן מארח תחרויות בקנה מידה עולמי וכרטיסים נמכרים במחיר המגוחך של חמישה דולר – אלא אם אתה רוצה מושב מועדף ואז הם לא זולים. בין תחרויות הקפיצות, ספרוס משמש כמעין “גני התערוכה” ומארח מיני אירועים וכנסים במתחם.

הייתם חושבים שמשוגעת לקפיצות כמוני תשרוץ שם בלי סוף, אבל האמת היא שלא יצא לי ללכת להמון תחרויות בספרוס, כי היו הרבה דברים מעניינים לעשות ואני מניחה שפשוט לא יצא כ”כ. בסופ”ש הראשון שלי בקלגרי הלכנו לראות את גמר המאסטרס והיה מדהים – אני גם שמחה כי זו היתה הזדמנות פז לראות את אריק לאמאז והיקסטד בהופעה מדהימה, חודשים ספורים לפני מותו המפתיע של הסוס.

מכשול מס' 5, שלא יהיה לכם משעמם בלי תמונה

מכשול מס’ 5, שלא יהיה לכם משעמם בלי תמונה

אז בשבוע האחרון היתה בספרוס תחרות הקפיצות הגדולה הראשונה של העונה, ה”נשיונלז” (לאומיות, בתרגום חופשי). התחרות ארכה חמישה ימים, מיום רביעי עד יום ראשון כולל. חשבנו, עופר ואני, שננסה לקפוץ לשם בסופ”ש ולצפות קצת; ואז קיבלנו יופי של תמריץ להגיע למקצה האחרון – מקצה הדרבי. ספרוס מדואוז מריצים כל מיני הגרלות ותחרויות כחלק מפעילותם השוטפת, ובנשיונלז היתה הגרלה שנערכה בימים שישי וראשון. על מנת להרשם להגרלה צריך לבוא עם כל קבוצת הרכיבה שלך – זו הגרלה שמיועדת לחוות קפיצות מהאיזור – נחוצים 25 איש, וכולם צריכים להיות שם פיזית להרשם לפני המקצה, ולהיות שם פיזית בסוף המקצה לאסוף את הפרס. והפרס – סט מכשולי אימון של שישה מכשולים! הקבוצה שלנו קטנה מעשרים וחמישה איש, אבל מיהרנו לגייס בעלים ורעיות וילדים (וילדים של השכנים) והצלחנו למלא עשרים וחמישה שמות. מרוצים מההרשמה ניגשנו למגרש לצפות בתחרות הדרבי.

ביזי מאדן מעל מכשול מס' 6. קצת מביך שהיא היחידה שאני זוכרת מספיק ברור בשביל לזהות בתמונות.

ביזי מאדן מעל מכשול מס’ 6. קצת מביך שהיא היחידה שאני זוכרת מספיק ברור בשביל לזהות בתמונות.

הדבר הראשון שיצא לי לחוות בצורה מאד רגעית היה הגודל של המכשולים. בזמן ההיערכות לתחרות, פתחו את הזירה ויכולנו לעבור דרכה ליציעים שבצד השני, ליד המכשולים. מיהרתי כדי לא לאבד את הקבוצה, אבל המכשולים היו מהממים בגודלם ובעיצוב שלהם, ובהחלט התקנאתי במי שעצרו להצטלם לידם. נו שוין, בפעם הבאה. הכנפיים של המכשולים עצומות ומרשימות, במיוחד במכשולים מסויימים שהם ממש אובייקט שלם של עיצוב נוף, עם כנפיים שנראות כעשויות מאבן או גבעה, וגודלן כגודל שורת מקררים. מיהרנו לתפוס מקום ולשמוע את הכרוז מסביר על תחרות הדרבי, לטובת מי שלא מכיר (כולל חוקי השיפוט למקצה).

מתחרה מעל מכשול די סטנדרטי דווקא (מבחינת זה שזה מכשול נורמלי ולא איזו קונסטרוקציה בגודל הבית שלי)

מתחרה מעל מכשול די סטנדרטי דווקא (מבחינת זה שזה מכשול נורמלי ולא איזו קונסטרוקציה בגודל הבית שלי)

התחרות הזו היא תחרות קפיצות ראווה קשה במיוחד, עם מסלול ארוך וכמה מכשולים יוצאי דופן. כהגדרת הכרוז: לא לרכי לבב (אחר כך הוא שידרג את זה ל”לאמיצים שבאמיצים”). המסלול מאד תובעני לסוסים, ארוך באופן יוצא דופן (19 מכשולים) וכולל כמה פניות מורכבות מבחינה טכנית וכמה מכשולים עם מתלול. רוב הרוכבים שהשתתפו במקצה הם רוכבים מנוסים מאד, והמעט שלא בהחלט התקשו בהתמודדות. אפילו הקליברים הגדולים לא הצליחו לסיים מסלול נקי.

דוגרי, לא רציתם תמיד לקפוץ מעל הר ראשמור?

דוגרי, לא רציתם תמיד לקפוץ מעל הר ראשמור?

כמה תובנות וחוויות מהתחרות (חלקן לא ספציפיות לתחרות הזו):

חוויית התחרות מדהימה – מדובר על מתקן ענק, ואפילו בתחרות הזו (שפחות פופולרית מהמאסטרס שראינו בשנתיים הקודמות) האצטדיון מלא. הקהל מחושמל ויש אווירה של אירוע ספורט המוני. כל מכשול שמופל גורר “אוווו” מאוכזב מהקהל, וכל מתחרה שמצליח במכשול מסובך במיוחד גורר תרועות עזות. אין ספק שזו תחושה מדהימה לצפות בתחרות בתוך אווירה כזו, וזה אחד הדברים שפשוט אין בתחרויות בארץ – הענף בארץ מאד קטן והתחרויות קטנות בהתאמה. אני יכולה לומר לכל החברים שאוהבים קפיצות ראווה, שבהחלט כדאי לנסות להגיע פעם לתחרות בחו”ל – היתה לי חוויה דומה באנגליה בווינדזור הורס שואו – זה פשוט מדהים, שווה להתאמץ ולהגיע.

שואו – קפיצות ראווה הן ספורט אתגרי לכל דבר ועניין, אבל אין לבטל את החלק של ה”ראווה”. זה בהחלט מופע שמרתק לצפות בו, והרוכבים נותנים שואו לא קטן. בתחרות הנוכחית היו שתי רוכבות שהגיעו לג’אמפ אוף – ביזי ולסלי – וביזי נאלצה לוותר על הג’אמפ אוף כי הסוס שלה לא היה יכול להכנס חזרה למקצה (לא חלקו איתנו למה). מבחינת החוקים, לסלי היתה צריכה רק להכנס לזירה ושיצלצלו בפעמון בשביל לזכות במקום הראשון, אבל היא לא וויתרה ועשתה את כל המסלול של הג’אמפ אוף להנאת הקהל.

מכשול מס' 3, חלק ראשון - העליה לבמה

מכשול מס’ 3, חלק ראשון – העליה לבמה

ריחוף מדהים עם ספייר מטורף מעל מכשול 6. הדבר הלא ברור הזה על הסוס הוא רגב דשא שקפץ לגובה הזה. וואו!

ריחוף מדהים עם ספייר מטורף מעל מכשול 6. הדבר הלא ברור הזה על הסוס הוא רגב דשא שקפץ לגובה הזה. וואו!

האתגרים המיוחדים – בכל תחרות קפיצות יש כמה מכשולים שמסתמנים כאתגר המרכזי של המקצה. בדרך כלל אלו מכשולים בודדים – הפעם לא הצלחנו למצוא מכשול כזה. היה רק מכשול אחד שאף אחד לא הפיל (אלא אם סופרים את מכשול המים, בו כמה רוכבים הנחיתו פרסה במים – מקביל להפלת מכשול), ויותר מכל דבר זה מעיד על מורכבות האתגר שהוצב פה לרוכבים. כמה מהמכשולים המאתגרים יותר כללו בעיקר גבהים משתנים, כמו למשל מכשולים מס’ 3 ו – 16, ששניהם קומבינציה שממסגרת במה מוגבהת. בקפיצה פנימה הנחיתה על משטח מוגבה, ובקפיצה החוצה על משטח נמוך יותר. מכשול 17 היה קומבינציה של שלושה מכשולים בשילוב מים, כשמהראשון נוחתים נמוך, דוהרים בירידה אל השני ואז בעליה אל השלישי וממנו החוצה. מכשול 18 נראה כמו מכשול תמים ופשוט באמצע הדשא, אבל גובהו והנטיה למהר אל קו הסיום היו בעוכריהם של רוכבים רבים והמכשול הזה פורק יותר מכל מכשול אחר בתחרות.

מכשול 18 לא נופל, לשם שינוי

מכשול 18 לא נופל, לשם שינוי

אין ספק שמלך האתגרים לתחרות זו היה מכשול מס’ 14 – הגבעה. אמרתי לעופר שלדעתי כתוב “פציעת גידים” בדשא של הגבעה הזו, היא נראתה לי כל כך מסוכנת. הגישה לגבעה עוברת דרך מכשול 13 – מכשול אפרייט פשוט שניצב בעליה תלולה אל עבר הגבעה. משם עולים לגבעה בדהירה (קנטר). על הסוס והרוכב לרדת מהגבעה התלולה וכמובן לשמור על שיווי משקל ולעמוד בכללים הרגילים של התחרות (אסור לשום חלק מגוף הרוכב לגעת בקרקע). את הירידה הזו עושים בהליכה – אם כי החלקה היא מונח יותר מדוייק למה שרוב הסוסים עברו שם. בהגיעם לתחתית המדרון, עומדים לרשות הרוכב והסוס תשעה מטרים (שלושה צעדי קנטר) על מנת לצבור תאוצה למכשול החוצה. אחד הסוסים הגיע לקרקעית אחרי שהחליק את כל הדרך, רועד ומחפש את היציבות חזרה, ולא הצליח לצבור את התאוצה הנדרשת. הוא כמובן פירק את המכשול לגורמים. למי שלא מכיר תחרויות קפיצות ראווה, המכשולים צריכים להראות מוצקים אבל להתפרק בקלות, על מנת לא לסכן את הסוסים בהתנגשות בהם.

מכשול 13, בעליה לעבר הגבעה

מכשול 13, בעליה לעבר הגבעה

אחרי מכשול שלוש עשרה, בדרך אל מעלה הגבעה

אחרי מכשול שלוש עשרה, בדרך אל מעלה הגבעה

מגיעים למעלה הגבעה

מגיעים למעלה הגבעה

במהלך המקצה המדרון הלך והתקלף מהדשא, והחול שמולא בחורים לא הווה משטח מוצלח במיוחד. עם זאת, היו סוסים שלא החליקו גם לקראת הסוף - כנראה סוסים שהתאמנו על ירידה במתלול.

במהלך המקצה המדרון הלך והתקלף מהדשא, והחול שמולא בחורים לא הווה משטח מוצלח במיוחד. עם זאת, היו סוסים שלא החליקו גם לקראת הסוף – כנראה סוסים שהתאמנו על ירידה במתלול.

ירידה יחסית יציבה במורד הגבעה

ירידה יחסית יציבה במורד הגבעה

הקפיצה החוצה ממכשול הגבעה. למכשול הזה יש שלושה צעדים, כדי לעבור מהליכה לקנטר טוב מספיק בשביל לקפוץ אותו.

הקפיצה החוצה ממכשול הגבעה. למכשול הזה יש שלושה צעדים, כדי לעבור מהליכה לקנטר טוב מספיק בשביל לקפוץ אותו.

התחרות היתה עוצרת נשימה. הרוכבים היו מיומנים, הסוסים מדהימים, והאתגר לא פשוט. לא נרשמו אירועים חריגים כגון נפילות או פציעות, אבל בהחלט אפשר היה לראות שהתחרות מאתגרת את קצה גבול היכולת של חלק מהמתחרים.

ביזי על סוס אחר

ביזי על סוס אחר

ריחוף נאה לסוס שאפשר היה לראות שהמסלול לא פשוט לו - אבל בשלב זה, מכשול 6, הוא עוד נתן ספיירים יפים

ריחוף נאה לסוס שאפשר היה לראות שהמסלול לא פשוט לו – אבל בשלב זה, מכשול 6, הוא עוד נתן ספיירים יפים

מכשול שלוש, בעליה לבמה המוגבהת

מכשול שלוש, בעליה לבמה המוגבהת

עם סיום המקצה, הוכרזו הזוכים בהגרלת המכשולים, וניחשתם נכון, אנחנו זכינו! אחרי שסיימנו לקפוץ ולצעוק בהתלהבות, יצאנו לדרך אל עבר סט המכשולים (שלנו) בעודנו מפטפטים בהתלהבות על המקצה שראינו ועל הזכיה המשמחת. לקינוח הצטלמנו כולנו עם המכשולים (אפילו שכנעתי את ליסה, המאמנת שלי, לחבק את אחד מהם) ויצאנו הביתה עייפים אך מרוצים (ולחים משהו… התחיל לרדת גשם בערך דקה אחרי שנגמר המקצה).

ליסה ברגע של רכות לא אופיינית

ליסה ברגע של רכות לא אופיינית

קבוצת פרוספקט דאונז מתלהבת ממכשולי האימון הדנדשים

קבוצת פרוספקט דאונז מתלהבת ממכשולי האימון הדנדשים. אמתכם הנאמנה וכוחות התגבורת הביתיים בקצה הימני של התמונה.

תוספת: היום למדתי שביזי מאדן לא חזרה לג’אמפ אוף כי הסוסה (ולא סוס, כמסתבר) שלה דרכה עם רגל אחורית על קדמית וחתכה את עצמה, ולכן הן לא שבו לתחרות. ניתן לקרוא על תוצאות המקצה כאן: http://www.calgarysun.com/2013/06/09/leslie-howard-wins-nexen-cup-at-spruce-meadows

2 Responses to נשיונלז דרבי 2013

  1. מאת זאב:

    מאוד מרשים !!!!

  2. מאת עופר:

    הקושי של מכשול 18 (המייפל ליף) לא היה רק הגובה שלו,אלא העובדה שהוא לא ישר.
    הקורות היו מעוקמות כמו דגל שמתנפנף ברוח. פרט זה הוסיף הן לקושי להעריך מרחק והן לחוסר היציבות הכללי של המכשול.

השב