ועוד לא דיברנו מספיק על החורף

השלג רד לו – טידלי פום
השלג נד לו – טידלי פום
השלג חד לו – טידלי פום
חד חידונות.
אז מי יאמר לי – טידלי פום
שככה קר לי – טידלי פום
הוי כמה קר לי – טידלי פום
בבהונות.

                        (הבית בקרן פו, א.א. מילן. לא זוכרת מי תרגם, אם מישהו זוכר אנא שתפו)

בישראל, אמצע מרץ הוא כבר תקופה די חמימה. פה ושם מגיע איזה חמסינון להתחיל איתו את העונה. מה שבטוח, בפסח תמיד יש חמסין מאובק כזה, שמגיע בדיוק כשאתה מוציא את כל המזרונים והשטיחים וחובט בהם.

פה בקלגרי אין בעיה של אבק בפסח. מצד שני אם יש בך טיפת שפיות, אתה לא תוציא שומדבר החוצה לחבוט בו בתקופה הזו. זה עניין מעניין, איך האביב הוא התקופה הכי סוערת. אבל בינתיים עוד לא אביב – טוב, רשמית היה היום הראשון של האביב השבוע אבל אני לא התרשמתי במיוחד – בינתיים עוד חורף, ואמנם השנה הוא לא מתפקד מי יודע מה, אבל עדיין די חורף. וזה הכניס אותי למצברוח של לכתוב על החורף.

ככה לפתוח את התיאבון - תמונות מטיול סנושוז שעשינו בלייק לואיז. ההרים בסופ"ש נעים ושמשי (הטמפ' היתה מעל לאפס חלק מהיום) עם שלג טרי, יפה ונקי.

ככה לפתוח את התיאבון – תמונות מטיול סנושוז שעשינו בלייק לואיז. ההרים בסופ”ש נעים ושמשי (הטמפ’ היתה מעל לאפס חלק מהיום) עם שלג טרי, יפה ונקי.

היערמות שלג על עמוד חשמל.

היערמות שלג על עמוד חשמל.

היערמות שלג על כבל חשמל. זה עניין מעניין, איך השלג מתרבד. בגלל שהוא מאד קל, נוטה להאחז בעצמו (מקדם חיכוך גבוה) ואז גם נדבק, נוצרות צורות מעניינות, שברגע שיבוא זעזוע - תתמוטטנה בקלות.

היערמות שלג על כבל חשמל. זה עניין מעניין, איך השלג מתרבד. בגלל שהוא מאד קל, נוטה להאחז בעצמו (מקדם חיכוך גבוה) ואז גם נדבק, נוצרות צורות מעניינות, שברגע שיבוא זעזוע – תתמוטטנה בקלות.

שלג על שיח מחטני. ואמילי מנסה לשכנע אותי שכדאי להוריד את השלג מהשיחים ליד החניה כי זה לא טוב להם. פחחח...

שלג על שיח מחטני. ואמילי מנסה לשכנע אותי שכדאי להוריד את השלג מהשיחים ליד החניה כי זה לא טוב להם. פחחח…

נחל לואיז בחורף

נחל לואיז בחורף

* הערה מנהלתית: הפוסט הזה משמש אותי להעלאת כל מיני תמונות של דברים בחורף, ובגלל שהגעתי למסקנה שיותר נחמד לקרוא קצת, ואז קצת תמונות, ואז עוד מלל – התמונות תשובצנה גם אם הן לא לגמרי מתאימות לסיטואציה המתוארת בפסקאות שמעליהן ומתחתיהן. חוץ מזה, לא היה לי המון לכתוב שמייצר פוסט הגיוני. אז שאר התיאורים פשוט כתובים על התמונות עצמן. אם זה נראה לכם רעיון לא משהו, אשמח לתגובות. גם אם זה נראה רעיון טוב, אשמח לתגובות. למען האמת אשמח לתגובות בכלל :-) *

אחד הדברים שחששתי מהם במעבר לקנדה (ועוד לקלגרי) היה החורף. סה”כ אני מאד לא רגילה לקור, ומי שמכיר אותי טוב יודע שבארץ אני מעבירה את הימים הקרים יותר בחורף עם טייטס מתחת לג’ינס, ומקטרת על הקור כאילו אין מחר. אז מה הפלא שחששתי מחורף אמיתי? נכון, שלג זה מגניב, אבל עד כאן. תוסיפו לזה את הנתון שכולם אוהבים לנפנף בו – מינוס שלושים! – ותקבלו חומר בלהות אמיתי.

בפועל אין לי הרבה על מה להתלונן. אנחנו בשלהי החורף השני שלנו ושניהם היו חמים ביחס לממוצע הרב שנתי. מצד שני, עם כמה שכולם אוהבים לנפנף במינוס שלושים, מרכז מזג האוויר הקנדי (בית דגן בשבילך, יוספה) טוען שסטטיסטית 4.8 ימים בשנה יש פה מינוס שלושים או מתחת לזה. והאמת שהוא כנראה צודק. מה שכן, במהלך הימים האלה, עצוב להיות מחוץ לבית, וזהו זה.

אז הנה כמה דברים מעניינים לגבי החורף בקלגרי, מנקודת המבט האישית שלי.

עופר מטייל בסנושוז בפארק פיש קריק בעיר. זה פארק גדול ויפיפה, שניתן גם לראות בו חיות בר.

עופר מטייל בסנושוז בפארק פיש קריק בעיר. זה פארק גדול ויפיפה, שניתן גם לראות בו חיות בר.

איילה שעופר הצליח לצלם בפיש קריק. הפארקים בעיר עתירים בחיי בר. לפעמים גם הכבישים... ואז זה לא נעים.

איילה שעופר הצליח לצלם בפיש קריק. הפארקים בעיר עתירים בחיי בר. לפעמים גם הכבישים… ואז זה לא נעים.

שינוק, החימום התקופתי

יש פה תופעה מגניבה לגמרי שקוראים לה שינוק. זה קורה כשרוחות יורדות מהרוקיז (ממערב לעיר) ומייצרות תת לחץ, ולתוך התת לחץ הזה נשאב אוויר חם (בחיי שקראתי את ההסבר במוזיאון המדע והבנתי, אבל עברו מאז כמה חודשים ו… שלושים שנה, לך תזכור) ובקיצור, הרוח הזו מגיעה כל כמה שבועות (ולפעמים בתדירות גבוהה יותר) ומחממת פה את האיזור כמו אחלה הסקה מרכזית. ביום אחד הטמפ’ יכולות לעלות שלושים מעלות – למשל ממינוס חמש עשרה לפלוס חמש עשרה, שתסכימו איתי שזה די משמעותי. לשינוק יש כמה תוצאות: אחת, יש פה לא מעט ימים בחורף בהם הטמפ’ היא מעל לאפס; שתיים, כשהטמפ’ עולה מעל לאפס כולנו מקבלים קצת מרווח נשימה מהקור; שלוש, כל השלג נמס והופך לבוץ פיכסה והעיר היפה והלבנה הופכת להיות אפורה חומה ומשעממת; וכמובן ארבע – אח”כ השינוק עובר, הטמפ’ יורדת חזרה, וכל השלוליות שלא התאדו הופכות למשטחי קרח בוגדניים שממש לא כדאי ללכת או לנהוג עליהם. מה חשבתם, שהכל טוב?

הפשרה אחרי שינוק. כל הגועל נפש שנסחף לתוך השלג והתבסס בו - נחשף כעת. זה השלג הכי מבחיס שיש!

הפשרה אחרי שינוק. כל הגועל נפש שנסחף לתוך השלג והתבסס בו – נחשף כעת. זה השלג הכי מבחיס שיש!

 

הפשרה מטורפת ליד העבודה. כל השלג הופך לשלוליות

הפשרה מטורפת ליד העבודה. כל השלג הופך לשלוליות

איך זה מרגיש לעומת הארץ?

בחורף הישראלי הייתי מאד מפונקת ובחיי שהיה לי קר.

בחורף הקנדי אני מאד מפונקת ובחיי שקר לי.

אמה מה, עם כל הפינוקים, קודם כל יש לי פה אופציות יותר טובות למלחמה בקור (אין על פארקה ממולאת פוך) ובאמת שכל המקומות מחוממים היטב (חוץ מהבית שלנו… הוא עוד טעון שיפור לטעמי). בין לבין, יש משהו מאד מרענן בקור האגרסיבי הזה, וכשהוא מעל למינוס חמש עשרה אני די נהנית מקצת זמן חוץ. האוויר הזה מזכיר שתיית ברד מבחינת ההשפעה – במידה הנכונה זה מרענן בטירוף, אבל אם מגזימים בהחלט ניתן לחטוף בריין-פריז.

שיחים של גדר חיה אחרי שלג טרי - נראים ממש כמו כותנה (זה גם מה שכתבתי כשהעליתי את התמונה הזו בשנה שעברה לפייסבוק)

שיחים של גדר חיה אחרי שלג טרי – נראים ממש כמו כותנה (זה גם מה שכתבתי כשהעליתי את התמונה הזו בשנה שעברה לפייסבוק)

בוקר מושלג על גשר הרכבת. הפלאפון שלי מעוות את הצבעים למוות, אבל בכל זאת כללתי את התמונה הזו כדי שתוכלו להרגיש קצת את הקסם שמשתורר כשכל העצים לבנים משלג טרי, ופתיתים זעירים צפים באוויר.

בוקר מושלג על גשר הרכבת. הפלאפון שלי מעוות את הצבעים למוות, אבל בכל זאת כללתי את התמונה הזו כדי שתוכלו להרגיש קצת את הקסם שמשתורר כשכל העצים לבנים משלג טרי, ופתיתים זעירים צפים באוויר.

כביש הגישה לחווה, זוהר בשמש אחר צהריים, אחרי לילה סוער של שלג

כביש הגישה לחווה, זוהר בשמש אחר צהריים, אחרי לילה סוער של שלג

אז מה מנעד הטמפ’ הפרטי שלי? לכל אחד אני מניחה שיש את שלו. ובכן, שלי השתנה מאז שעברתי לקנדה, מודה. כלומר, מהחום סבלתי עוד בארץ (ויותר ויותר ככל שהזמן עבר… פינוק הוא דבר שמעצים את עצמו, אני מניחה) אבל סבלתי גם מקור. עכשיו המדד שלי לטייטס מתחת למכנסיים הוא מתחת לאפס – מה שאומר שכל הימים שבהם התלבשתי ככה בארץ, פה אני לא עושה את זה. המדד הבא אחריו הוא מדד המינוס חמש עשרה, שזה הגבול שמתחתיו אני עוטפת את האף. מי שמכיר אותי יודע שיש לי אף יהודי מפואר, וחלילה אנחנו לא רוצים שהוא יקפא ויפול. במינוס חמש עשרה מתחיל להיות לי ממש לא נעים באף, ואני עוטפת את החלק התחתון של הפנים בצעיף. עוד משהו שקורה במינוס חמש עשרה הוא חיבור הרכב לחשמל לפני הנעה. החשמל מחמם את אגן השמן של המכונית כדי להבטיח שהשמן יהיה שמיש ולא ג’לי כשתתניע.
הטמפ’ המשמעותית הבאה היא מינוס עשרים וחמש – שאז החיים הופכים להיות עצובים משהו בכל רגע שאתה בחוץ. ממש קר ולא נעים. צריך להתלבש חם, ועל הצעיף נוצרת שכבת קרח מההליכה הקצרה לרכבת. בררר! ולחשוב שיש מקומות שבהם זה ככה חודש שלם! אבל אני מניחה שכמו שאני התרגלתי לקור של פה, אפשר להתרגל גם לקור העצבני יותר של שם.

פסל האריה בכניסה לעירייה, סחוף שלג טרי אחרי סופה

פסל האריה בכניסה לעירייה, סחוף שלג טרי אחרי סופה

שדרת העצים לצד העירייה, עם אורות חורף

שדרת העצים לצד העירייה, עם אורות חורף

יום סוער - מבט מהמשרד לחניה. ביום כזה אני מעדיפה להביא אוכל מהבית!

יום סוער – מבט מהמשרד לחניה. ביום כזה אני מעדיפה להביא אוכל מהבית!

אז איך מתמודדים עם הקור הזה?

זו שאלה שיצא לי לשמוע לא פעם, אז למען ההגינות וההיסטוריה אני אנציח את התשובה. כשממש קר, ההתמודדות נחלקת לשניים – איך מתלבשים, ואיך מתנהגים. בגזרת המתנהגים – מנסים לצמצם שהות בחוץ. אני מדברת על מינוס עשרים ומטה ככה, כשכבר ממש לא נעים בחוץ. אז הטיולים עם נובה מתקצרים, ומסתובבים בחוץ די מינימום. מצד שני עדיין נראה לי הגיוני לצאת בטמפ’ כזו בצהריים לאכול – וזה לא שאי אפשר להביא מהבית. קצת אוויר טרי צריך לפעמים, לא?

לגבי האיך מתלבשים – זה באמת עניין אישי, אבל אני יכולה לחלוק את ציוד הלוחמה בקור שלי: כשאני הולכת לעבודה, כלומר יש לי פרקי זמן קצרים בחוץ, ומאד קר – אני לובשת גטקעס תרמי מתחת למכנסיים. זה כמו טייטס דק כזה של רוכבי אופניים, רק יותר מחמם. לימים המטורפים אפשר לקנות כזה עם בטנת פליס, אבל לטעמי – אם אתה רוב היום בפנים – זה פשוט לא נוח. חם מדי. כמו כן, אני מקפידה לנעול נעליים חמות בימים הקרים במיוחד – יש לי נעליים שמרופדות בחומר מבודד, או פרווה סינתטית או לבד. אפשר ללכת עם נעליים פחות חמות, ולגרוב גרביים תרמיים של סקי. אצלי כפות רגליים קרות זה אוי ואבוי, אז על זה אני מקפידה. הלאה. פלג הגוף העליון לבוש איך שיהיה לי נוח במשרד – בדר”כ חולצה, או סוודר, בדומה למה שלבשתי בחורף בארץ. לפעמים אני מוסיפה שכבה שאפשר להוריד במשרד כמו סריג פתוח. על זה מעיל – בימים הממש קרים, זו פארקה ממולאת פוך. אין שום חומר סינתטי שמייצר את האפקט המבודד של פארקה מפוך. הפארקות שלי (יש לי אחת לבנה ואחת שחורה) מגיעות עד הברכיים, אבל למי שיש משכנתא קטנה אפשר גם לקנות כאלה עד הקרסוליים וללכת בחצאית וגרבונים לעבודה. על הצוואר אני כורכת צעיף, ובימים הממש קרים מוודאת שהוא צעיף שאני יכולה לכרוך סביב האף והפה בצורה טובה בשביל להגן על עצמי מהאוויר הקר. על הראש כובע צמר – החמים ביותר שלי גם מרופדים בפליס בפנים. על הידיים כפפות – במזג אוויר טוב, כפפות תחתונות עם אצבעות למסך מגע, במזג אוויר מגעיל – נשארים איתן ושמים עליהן כפפות עבות ומחממות, כאלה שמתאימות לסקי.

זוג ארנבים זוממים משהו אחרי הסופה

זוג ארנבים זוממים משהו אחרי הסופה

הבית שלנו בחורף

הבית שלנו בחורף

עופר מפנה שלג אחרי הסופה הגדולה. תראו כמה זה עמוק! לקלגרי זה יוצא דופן. במזרח קנדה יש מקומות שהבית נקבר כ"כ עמוק, שאתה פותח את הדלת ומעבר לה יש קיר של שלג עד למעלה, ובו טבועה תמונת מראה של הדלת שלך.

עופר מפנה שלג אחרי הסופה הגדולה. תראו כמה זה עמוק! לקלגרי זה יוצא דופן. במזרח קנדה יש מקומות שהבית נקבר כ”כ עמוק, שאתה פותח את הדלת ומעבר לה יש קיר של שלג עד למעלה, ובו טבועה תמונת מראה של הדלת שלך.

רוז רד קבורה תחת שלג אחרי הסופה. לידה הדיונה המוכרת גם בשמה "הדשא הקדמי שלנו"

רוז רד קבורה תחת שלג אחרי הסופה. לידה הדיונה המוכרת גם בשמה “הדשא הקדמי שלנו”

סופת שלג ברחוב שלנו - מבט מהדלת החוצה. הצד השני של הרחוב מטושטש.

סופת שלג ברחוב שלנו – מבט מהדלת החוצה. הצד השני של הרחוב מטושטש.

אחרי סופת השיא - 15 ס"מ בנפילה רצופה. את האוטו היה צריך ממש לחפור מהשלג, וכמובן לפנות לו שביל גישה החוצה מהחניה. אני מודה שזה יום שבו חשבתי לעצמי - למה לא קנינו את אחת המפלצות ארבע על ארבע האלה.

אחרי סופת השיא – 15 ס”מ בנפילה רצופה. את האוטו היה צריך ממש לחפור מהשלג, וכמובן לפנות לו שביל גישה החוצה מהחניה. אני מודה שזה יום שבו חשבתי לעצמי – למה לא קנינו את אחת המפלצות ארבע על ארבע האלה.

אז אתה בפנים או בחוץ?

בארץ, בחורף, היינו די נשארים בבית. היה פיכסה בוץ וגשם, והפעילויות שלנו בחורף התבצעו ברובן המכריע תחת גג. פה, לעומת זאת, יש הרבה פעילויות חורף בחוץ. כמובן שזה טירוף להסתובב בחוץ בקור הזה, אבל זה גם ממש ממש כיף, ולפחות לדעתי הדרך הטובה לא להתבאס שקר היא לאמץ תחביבי חורף, שדורשים ממך למצוא פתרונות לקור, וגם מייצרים משהו שבשבילו שווה לשמוח שקר. למשל לי השנה החורף עובר קצת מהר מדי – אנחנו מנסים למצוא מספיק זמן לכל הפעילויות המגניבות ולא מצליחים, ואוטוטו נגמרת העונה. אז יש טיולי שלג (בנעלי שלג), יש החלקה על הקרח (שנכון שאפשר לעשות תמיד, אבל יש מן המגניבות לעשות את זה בחוץ, עם הפצפוצים של הקרח מתחת לרגליים שעושה לך התקפי לב קטנים… וישר את חושבת על איימי הקטנה נופלת דרך הקרח, או לפחות זה מה שאת חושבת אם “נשים קטנות” היה אחד מספרייך האהובים בילדותך) ויש כמובן סקי – הכיף החדש ביותר שלנו – ועל הסקי ברשומה הבאה…

החלקה על הקרח בפארק שמאחורי הבית. כל פארק קטן יכול להפוך לזירת החלקה בחורף אם יש מישהו שמתנדב לטאטא את השלג ולתחזק אותו. העיריה מספקת ספסלים ומסגרת עץ, למלא במים בשביל קרח. עופר כבר מפתח מיומנות די יפה בהחלקה.

החלקה על הקרח בפארק שמאחורי הבית. כל פארק קטן יכול להפוך לזירת החלקה בחורף אם יש מישהו שמתנדב לטאטא את השלג ולתחזק אותו. העיריה מספקת ספסלים ומסגרת עץ, למלא במים בשביל קרח. עופר כבר מפתח מיומנות די יפה בהחלקה.

החלקה על הקרח בפארק מאחורי הבית. איזה כיף! למרות שהקרח נורא חרוץ ועקום, ופה ושם אנחנו נתקעים באיזה בור. אבל אח"כ אנחנו מרגישים גיבורים בני חיל אם לא נפלנו, אז זה כבר שווה.

החלקה על הקרח בפארק מאחורי הבית. איזה כיף! למרות שהקרח נורא חרוץ ועקום, ופה ושם אנחנו נתקעים באיזה בור. אבל אח”כ אנחנו מרגישים גיבורים בני חיל אם לא נפלנו, אז זה כבר שווה.

נובה בבוקר אחרי סופת שלג. סופ"ש ושקט, אז הנחנו לה לרוץ קצת. כאן היא בסימטה האחורית שלנו.

נובה בבוקר אחרי סופת שלג. סופ”ש ושקט, אז הנחנו לה לרוץ קצת. כאן היא בסימטה האחורית שלנו.

נובה ועופר משתובבים בשלג

נובה ועופר משתובבים בשלג

היא נורא מבסוטית מהשלג, הכלבה הזו. כשהוא ככה, טרי ורך, היא ממהרת להתפלש בו ברגע שמשחררים אותה.

היא נורא מבסוטית מהשלג, הכלבה הזו. כשהוא ככה, טרי ורך, היא ממהרת להתפלש בו ברגע שמשחררים אותה.

הפארק מאחורי הבית שלנו, בבוקר סופ"ש שמשי אחרי לילה של שלג. הזירה מכוסה בשלג טרי - עוד יטאטאו אותה אח"כ.

הפארק מאחורי הבית שלנו, בבוקר סופ”ש שמשי אחרי לילה של שלג. הזירה מכוסה בשלג טרי – עוד יטאטאו אותה אח”כ.

סנטה קלאוס באוהל הבזאר ביריד אורות החורף של אירדרי. הילדים עומדים יפה בתור, אח"כ יושבים בחיקו ומבקשים מתנות. ממש כמו בסרטים.אנקדוטה משעשעת - אנחנו מכירים מישהו שנראה כמו סנטה באמת, והוא פעם היה עושה סנטה, אבל נמאס לו שילדים מושכים לו בזקן כי הם בטוחים שהוא מזוייף, אז הוא הפסיק.

סנטה קלאוס באוהל הבזאר ביריד אורות החורף של אירדרי. הילדים עומדים יפה בתור, אח”כ יושבים בחיקו ומבקשים מתנות. ממש כמו בסרטים.
אנקדוטה משעשעת – אנחנו מכירים מישהו שנראה כמו סנטה באמת, והוא פעם היה עושה סנטה, אבל נמאס לו שילדים מושכים לו בזקן כי הם בטוחים שהוא מזוייף, אז הוא הפסיק.

ככה הקנדים לוקחים תינוק ליום בילוי בשלג. לא רואים בתמונה, אבל ההורים בדיוק מתארגנים לחצות את הכביש, אחריו הם נועלים חזרה את מגלשי הסקי קרוס קאנטרי שלהם ויאללה לעסק. כשהילד הזה יהיה בן שלוש, הוא כבר ידדה על סקי משלו.האבא נתן לנו לצלם בכיף, והעיר בקנדיות אופיינית - הרי אי אפשר להשאיר אותם בפנים כל החורף, איי?

ככה הקנדים לוקחים תינוק ליום בילוי בשלג. לא רואים בתמונה, אבל ההורים בדיוק מתארגנים לחצות את הכביש, אחריו הם נועלים חזרה את מגלשי הסקי קרוס קאנטרי שלהם ויאללה לעסק. כשהילד הזה יהיה בן שלוש, הוא כבר ידדה על סקי משלו.
האבא נתן לנו לצלם בכיף, והעיר בקנדיות אופיינית – הרי אי אפשר להשאיר אותם בפנים כל החורף, איי?

פסל בפסטיבל הקרח של לייק לואיז

פסל בפסטיבל הקרח של לייק לואיז

פסל בפסטיבל הקרח של לייק לואיז

פסל בפסטיבל הקרח של לייק לואיז

פסל בפסטיבל הקרח של לייק לואיז

פסל בפסטיבל הקרח של לייק לואיז

עופר נאבק בתנאי התאורה הלא טריוויאליים של השלג. השמש שנכנסה ויצאה מהעננים תדיר לא עזרה.

עופר נאבק בתנאי התאורה הלא טריוויאליים של השלג. השמש שנכנסה ויצאה מהעננים תדיר לא עזרה.

טיול נעלי שלג ללייק לואיז.

טיול נעלי שלג ללייק לואיז.

גדת הקיפאון בנחל לואיז. קרום קרח שקצותיו מוחלקים משמש כבסיס לשלג טרי. מתחת, מי קרח שועטים בעוז, מסרבים להשאר קפואים.

גדת הקיפאון בנחל לואיז. קרום קרח שקצותיו מוחלקים משמש כבסיס לשלג טרי. מתחת, מי קרח שועטים בעוז, מסרבים להשאר קפואים.

גם זה קורה בחורף - אוי! שיט! שכחתי לקרר את היין! טוב, לא נורא, נשים אותו במרפסת לכמה דקות...

גם זה קורה בחורף – אוי! שיט! שכחתי לקרר את היין! טוב, לא נורא, נשים אותו במרפסת לכמה דקות…

השב