ונקובר היפה – פרק ב’ בטיול עם ההורים

על הדרך לונקובר אפשר לקרוא בפוסט הקודם.

למחרת בבוקר קמנו מאוששים ומלאי עזוז לחקור את העיר. מאחר וחלק גדול מזמן הטיול שלנו כלל נסיעה בהרים, היו לנו בעצם יומיים בונקובר, ורצינו להוציא מהם את המקסימום. פתחנו את הבוקר בנסיעה ברכבת הקלה למרכז העיר, ובויכוח ער על מה עושים עכשיו. בסוף החלטנו שמה שעושים זה מתפצלים – עופר ואני יצאנו לפגוש את הדס, חברה שלי מקורס תכנות שגרה בונקובר עכשיו, וההורים יצאו לשוטט להנאתם.

המלון שלנו

המלון שלנו

הרכבת הקלה בונקובר. מצחיק שקוראים לה סקיי-טריין וברוב המסלול שנסענו היא בכלל היתה תחתית.

הרכבת הקלה בונקובר. מצחיק שקוראים לה סקיי-טריין וברוב המסלול שנסענו היא בכלל היתה תחתית.

תחושה של עיר בדאון טאון ונקובר

תחושה של עיר בדאון טאון ונקובר

יצא שגם אנחנו וגם הם ראינו בערך את אותם דברים ביום המפוצל :-) תצפית מהמגדל שבמרכז העיר, טיול ברחובות העיקריים של הדאון טאון, קצת מסטנלי פארק היפיפה ואת האקווריום. היה לנו מזג אוויר פצצה, חם ושמשי (ואומרים לי שזה ממש לא מובן מאליו בוונקובר. כלומר השמשי. חם דווקא כן). מה שכן, כמו שכבר כתבתי קודם, לא נערכנו נכון והיינו קצת אפויים. ספציפית ההליכה על הטיילת לכיוון סטנלי פארק הותירה אותי אדומת פנים ומיוזעת, ובשלב הזה הודעתי לעופר (קוממיות!) שאנחנו חייבים, אבל חייבים לקנות לי איזו שמלונת קלה אחר הצהריים, או שלמחרת אני אשבוק חיים.

הנוף היפה מהמגדל

הנוף היפה מהמגדל

במגדל התצפית

במגדל התצפית

אווזים קנדיים שטים במפרץ. ציפורים מדהימות - איך נוח להם בוונקובר, בקלגרי, בוויניפג. הרבה יותר קשוחים מאנשים, זה בטוח.

אווזים קנדיים שטים במפרץ. ציפורים מדהימות – איך נוח להם בוונקובר, בקלגרי, בוויניפג. הרבה יותר קשוחים מאנשים, זה בטוח.

אז טיילנו לאורך החוף. יש בונקובר טיילת נהדרת שמקיפה את המרינה, פשוט תענוג להסתובב שם. רוכבי אופניים בגופיות חייכו אלינו, והאווירה היתה ממש תיירותית ומענגת. הדאון טאון הזכיר לי את ת”א, עם בתי הקפה שנשפכים למדרכות והאנשים בכפכפים. כמו כן, לפגוש את הדס ואיתמר היה פשוט נהדר, פתאום ככה באמצע כל הקנדה הזה מישהו מהבית. אני בטוחה שלו היינו גרים קרוב יותר היינו מבלים יחד לא מעט :-)

המרינה בוונקובר

המרינה בוונקובר

סטנלי פארק הוא פארק ענק ויפיפה, וממש נהניתי ממנו. פה בקלגרי יש לנו כמה פארקים גדולים, אבל שום דבר לא יפה כמו סטנלי פארק לטעמי, ולו רק בגלל שפה זה הערבה, וסטנלי פארק הוא כזה ירוק ושופע עם עצים ענקיים ובריכות מפכפכות. פשוט מקסים, אהבתי מאד!

סטנלי פארק

סטנלי פארק

בתוך הפארק ישנו אקווריום גדול. כשאמרו לנו אקווריום בהתחלה דימיינתי לעצמי מיכל עם כמה דגים ולא הבנתי מה ההתלהבות. רק אחרי שבדקתי מה זה ברשת הבנתי כמה יצאתי חומוס. זה מרכז ימי כזה, מסוגת המצפה התת ימי באילת, ואקווריום זה לא רק השם של צנצנת דגים, אלא גם של מקום כזה… כל יום לומדים משהו חדש!

דולפין באקווריום של וונקובר

דולפין באקווריום של וונקובר

מדוזות. ברר...

מדוזות. ברר…

לוויתן לבן באקווריום של ונקובר

לוויתן לבן באקווריום של ונקובר

אז הלכנו לאקווריום, ובילינו שם כשעתיים נהדרות. למדתי המון על מדוזות (בררר) ועל למה יש יותר מדוזות עכשיו מפעם. ראינו דגים שונים, יונקים ימיים ורכיכות. היה מעניין. בדרך החוצה עברנו באיזור שבו הסבירו על פעולות השיקום שהמרכז מעורב בהן, בין השאר הצלת כלבי ים. הם נותנים לכלבי הים שהם מצילים שמות לפי תמות, כל שנה יש תמה אחרת. למשל, היתה שנה של הארי פוטר, שנה של מקומות, שנה של מצביאים וכו’. ככה יוצא שיש לונה לאבגוד, אבל גם אטילה ההוני. היה קשה לבחור איזה פרצוף מתוק שמחובר לארכי רשע לבחור (וולדמורט היה מפתה) אבל בסופו של דבר אטילה ניצח. תראו איזה חמוד זה!!!

אטילה ההוני. איזה קוצ'י, לא?

אטילה ההוני. איזה קוצ’י, לא?

עוד דולפין, מסוג אחר

עוד דולפין, מסוג אחר

ועוד מדוזה, מסוג אחר. גם בררר... הן יפות מאד, אבל עושות לי צמרמורת!

ועוד מדוזה, מסוג אחר. גם בררר…
הן יפות מאד, אבל עושות לי צמרמורת!

אחרי האקווריום חזרנו לדאון טאון ופגשנו את צביקה, אותו הכרנו קודם לכן רק וירטואלית, לקפה של אחר צהריים. היה מגניב לאללה – ישר התחברנו, וגם גיליתי שהוא עוסק באותו תחום בגדול ומכיר אנשים מהחברה שלי. צחוקים! בילינו זמן מה יחד ואז התקדמנו לכיוון הרכבת. בדרך צביקה המליץ על חנות נחמדה ומצאתי לי שתי שמלות חביבות במחיר לא רע בכלל. חזרנו למלון והתעדכנו עם ההורים איך היה היום שלהם ומה התוכניות למחר. הדס ואיתמר הזמינו אותנו להצטרף אליהם ולחברים שלהם לארוחת ערב במסעדה מגניבה ומפונפנת – מזל שבדיוק קניתי שמלה – וכך הערב נגמר בטונים שמחים במיוחד.

למחרת בבוקר נרשמה תקרית משעשעת במלון כשאחת האורחות התעלמה מהשלט שמבקש להכניס רק פרוסות לחם לטוסטר. מהטוסטרים האלה עם המסוע, מכירים? בקיצור, היא הכניסה לשם קוראסון (WTF? באמת?) וכמובן שהוא נתקע, עלה באש והיה שישו ושמחו. זה לכל מי שאומר על דברים כאלה “רק בישראל” :-P ממש לא רק בישראל.

סמטה אחורית ומאחוריה הבניינים היפים והנקיים יותר

סמטה אחורית ומאחוריה הבניינים היפים והנקיים יותר

השעון בסטים-טאון. הסתובבנו סביבו, כל הלנדסברגים, מנסים להבין איך הוא עובד בדיוק, בזמן שעופר צחק מהגישה ההנדסית שלנו וצילם

השעון בסטים-טאון. הסתובבנו סביבו, כל הלנדסברגים, מנסים להבין איך הוא עובד בדיוק, בזמן שעופר צחק מהגישה ההנדסית שלנו וצילם

אחרי ארוחת הבוקר לקחנו שוב את הרכבת למרכז העיר. טיילנו קצת באיזור ההיסטורי ונהנינו מהנוף. משם המשכנו לצ’יינה טאון וספציפית לגן הסיני המרהיב שפתוח למבקרים. הצטרפנו לסיור מעניין בו הוסברו האלמנטים השונים בגן ומשמעותם. אחר כך התנסינו בפטנט ממש מגניב ללמידת קליגרפיה – זה לוח שחור, שהשכבה העליונה שלו עשויה ממין נייר לבן. כשמרטיבים אותו במים רואים את השחור דרכו, וכך כותבים עליו. כשהמים מתייבשים הלוח מתייבש חזרה. סוג של אטץ’ או סקץ’ סיני :-) כאשר הרעיון הוא לשחרר ולהבין שהכל זמני. זן שכזה. מאד התלהבתי ואפילו התפתיתי לקנות אחד הביתה, עד שראיתי כמה הם עולים והודיתי שכנראה שאני לא אשתמש בזה הרבה. מה שכן, הייתי ילדה רעה ואחרי שהעתקתי את המילה הסינית שלי כמו שצריך השתמשתי בלוח לציור חסר בושה. למי אכפת, כמה דקות אחר כך זה נעלם.

הכניסה לגן הסיני

הכניסה לגן הסיני

העצים אמורים לקוד קידה למבקר בגן

העצים אמורים לקוד קידה למבקר בגן

הגן הסיני בונקובר נבנה על ידי בעלי מקצוע סינים שעבדו אך ורק בשיטות מסורתיות, על מנת להבטיח תוצאה אותנטית. אין ברגים או מסמרים במסגרות העץ הללו.

הגן הסיני בונקובר נבנה על ידי בעלי מקצוע סינים שעבדו אך ורק בשיטות מסורתיות, על מנת להבטיח תוצאה אותנטית. אין ברגים או מסמרים במסגרות העץ הללו.

השילוב בין הבניינים לצמחיה מקסים

השילוב בין הבניינים לצמחיה מקסים

בגן הסיני

בגן הסיני

בגן הסיני

בגן הסיני

גם החיים הם חלק מהגן

גם החיים הם חלק מהגן

בגן הסיני

בגן הסיני

אמא ואני מנסות כוחנו בקליגרפיה

אמא ואני מנסות כוחנו בקליגרפיה

התלמידה הסוררת משתמשת בלוח למטרה לשמה לא נוצר

התלמידה הסוררת משתמשת בלוח למטרה לשמה לא נוצר

עופר מנסה כוחו בקליגרפיה

עופר מנסה כוחו בקליגרפיה

אחרי הגן הסיני הלכנו לאכול צהריים בצ’יינה טאון. אכלנו דים סאם במסעדה מקומית והיה טעים לאללה. משם התפצלנו שוב – ההורים פנו למלון לתפוס איזו שלאף שטונדה ועופר ואני המשכנו. כלומר, קודם כל ביזבזנו איזו חצי שעה בחנות של שמלות סיניות, שמדדתי את חצי תכולתה ולא הצלחתי לבחור פריט. זה עוד יבוא… ואז המשכנו בדרכנו. התקדמנו לכיוון הדאון טאון בחזרה בכוונה להגיע למבשלת הבירה בגראנוויל איילנד, מבשלה שאנחנו מאד מחבבים את הבירה שלה. בדרך יצא לנו לחצות את התעלה שבין גראנוויל איילנד לדאון טאון בסירה קטנה וחמודה.

פנס רחוב בצ'יינה טאון

פנס רחוב בצ’יינה טאון

ההורים ליד שער הכניסה לצ'יינה טאון

ההורים ליד שער הכניסה לצ’יינה טאון

כשהגענו למבשלה נרשמנו לסיור והעברנו את הזמן עד אליו בשתיית הרבה מים. הרצנו בדיחות עם הברמן ושמענו סיפורים נחמדים. היה ניקוי ראש חביב. הסיור עצמו היה נחמד והסביר על אופן הכנת בירה (לא חדש) ועל הרקע של המבשלה (דווקא כן חדש). בסופו קיבלנו סבב טעימות של בירות ממבחר המבשלה והזדמנות לעשות שופינג בחנות המזכרות. יצאנו משם עם שישיית בירות לערב וסבון בירה שלא עמדתי בפיתוי של לקנות למנהל הפרוייקט שלי (בחור חביב להפליא שנוהג להתבדח שאם זה רק היה מקובל חברתית הוא היה מתרחץ בבירה. נראה אותו עכשיו!!).

כוסית טעימה מגראנוויל איילנד מייפל קרים, הבירה החביבה עלי ממבשלה זו. זו אמבר אייל עדינה, מבושלת עם מייפל ומזכירה את הטעימה המיתולוגית מהאדמונית המחוצפת שמעולם לא חזרה על עצמה. מתיקות קלה ומאוזנת, גוף בינוני, איזו בירה נהדרת. מתה עליה.

כוסית טעימה מגראנוויל איילנד מייפל קרים, הבירה החביבה עלי ממבשלה זו. זו אמבר אייל עדינה, מבושלת עם מייפל ומזכירה את הטעימה המיתולוגית מהאדמונית המחוצפת שמעולם לא חזרה על עצמה. מתיקות קלה ומאוזנת, גוף בינוני, איזו בירה נהדרת. מתה עליה.

ברזי המבשלה

ברזי המבשלה

בסיור במבשלה

בסיור במבשלה

יצאנו מגראנוויל איילנד חזרה לכיוון הדאון טאון, כי צביקה הזמין אותנו אליו לערב לפגוש כמה חבר’ה. יצא לנו לפגוש את יאנה ברקוביץ’, שאני לא בטוחה אם כן או לא הכרתי קודם בצבא (אני די בטוחה שכן… והיא היתה במקום הנכון בשנים הנכונות כדי שאתקל בה. וגם ידוע שאני איומה בלזכור אנשים. בכל מקרה עכשיו אני מכירה אותה, והיא גם עברה מאז לקלגרי, אז בכלל מגניב) ואת הקסלמנים, שאני עוקבת באדיקות אחר הבלוג המעולה שלהם. היה כיף ובאופן כללי תרם לתחושה שלנו שהטיול לונקובר הוא אחת החוויות היותר ישראליות שחווינו בקנדה :-D

כשחזרנו למלון גילינו שההורים כבר בילו ערב מצויין בקזינו סמוך ואבא זכה בחולצה (או בכסף וקנה בו חולצה). החלפנו רשמים וסיכמנו על השכמה מוקדמת למחרת, כך שנוכל לצאת לדרך חזרה לקלגרי בשעה מוצלחת ובלי לחץ.

One Response to ונקובר היפה – פרק ב’ בטיול עם ההורים

  1. [...] ונקובר היפה – פרק ב’ בטיול עם ההורים [...]

Leave a Reply to מונקובר הביתה דרך רוג’רס פאס | בלוגירי בטל תשובה