ביום שני הייתי שוב בהאדסון ואלי – נסיון על סוסה נוספת, רומור שמה (שמועה באנגלית).
יש מין דעה קדומה כזו בעולם הסוסים נגד סוסות ערמוניות. אף פעם לא הבנתי את זה (ואל תדאגו, גם עכשיו לא).
רומור (כן, התעתיק נראה זוועה, אבל לאור חוסר היכולת שלי לעמד פה – ומומחי פייסבוק מוזמנים להסביר לי איך אם אפשר – אתם מעדיפים תעתיק על מילים באנגלית) -
אז רומור היא האנוברית ערמונית חמודה מאד. היא בת שש, רכה ונעימה (בואו נגיד שאפשר לסחוב את התספורת שלה עוד איזה חודש, אבל זהו), לא הנידה עפעף כשבאתי לתפוס אותה והיו לה נימוסי אורווה מצויינים. סלסט הסבירה שהיא לא עובדת בזמן האחרון, והיא “נוטה למהר”. שאלה אם אני יכולה להתמודד עם שני זוגות מושכות. אמרתי לה שרכבתי עם גרמניות, אבל לא עם מתג כפול או משהו כזה. כשהגעתי לשם הסתבר שהסוסה עובדת עם מתג פלהיים. לא אהבתי את זה בכלל – סוסה בת שש שצריך לשים לה מתג כזה חריף? גם דיברתי עם סלסט על זה והיא הסכימה שזה לא טוב, אבל אמרה שעכשיו כשהיא לא עובדת זו סכנת נפשות לרכב עליה אחרת. או קי…
הצעד של רומור הרבה – הרבה! יותר נעים מהצעד של אוקספורד. היא אמנם סוסה די שמנה (בואו נגיד שרואים שהיא לא עובדת) אבל היא ממש לא טנק כמוהו. יש לה צעד גדול ואנרגטי מאדביחס לג’וניור, אבל איכשהו… מוכר. נוח. ויש לה טרוט מדהים – מצד אחד קפיצי, מצד שני רך – יצא שעשיתי חלק מהשיעור בטרוט ישיבה פשוט כי הוא היה כל כך נעים (ואני לא בכושר!). הצעד שלה מאד מאד הזכיר לי סוסה מקסימה שרכבתי עליה פעם אחת לנסיון לפני שקניתי את ג’וניור – בלוברי (יפעת נא למסור לנערה ד”ש 
). ממש נהניתי. היא באמת נוטה למהר, אבל יחסית קל להאט אותה.
ואז עברנו לקאנטר.
אוי אברוך.
האמת שעל הצד הטוב שלה היה קאנטר נעים ביסודו של דבר, אבל זה הרגיש כאילו היא גמאה את המגרש בשני צעדים. היא נמתחה בשמחה קדימה והתחילה לדהור, שתהיה בריאה. אז אני מאיטה אותה, והיא בורחת, ואני מאיטה אותה, והיא בורחת… אמרתי לסלסט שאין מצב שאני קופצת ככה. נעשה שיעור קרקע. מה גם שבניגוד לאוקספורד, שהיה לו צעד של טנק אבל הוא נשאר רגוע, זו התרגשה כאילו אנחנו מינימום באיזה מרוץ. ועל הצד הלא טוב שלה… טוב, סלסט עלתה אחרי והרגישה את זה גם. יש מצב שהיא היתה תפוסה. אבל זה פשוט הרגיש כאילו הסוסה מכשכשת בכל פלג הגוף האחורי שלה מצד לצד עם כל צעד. מוזר, ולא נוח.
סלסט טוענת שכשהיא עובדת רצוף זה יותר טוב. אני מאמינה לה, בחיי. אבל אם אני אעשה פנסיון על הסוסה הזו, יקח איזה חודש לפחות לפני שהיא תירגע ותכנס לשגרה, ואף אחד אחר לא עושה עליה חצי שני… בעיה.
הקטע המצחיק הוא שסלסט ועופר אמרו שמהקרקע זה דווקא נראה סבבה. כל הכבוד לעופר שצילם – כי הסתכלתי על הוידאו ו-ואללה, הם צודקים, זה לא נראה מהר מדי, גדול מדי או מפחיד מדי. לא יודעת.
אחרי הרכיבה, אגב, היא היתה שוב מאד שקטה ורגועה, סוסה שאפשר “לתלות לייבוש” בלי בעיה. ביחס לזה שמתחת לאוכף היא קצת לחוצה, באורווה היא עומדת בשקט מופתי וגם מתפנקת לגירודים וליטופים. כשהחזרתי אותה לגדרה אחרי ייבוש והברשה טובה, שמתי לב שפיספסתי פס ראשיה בהברשה, אז ביקשתי ממנה שתחכה רגע (כבר בלי ראשיה ובלי כלום) וגירדתי אותה עם היד. היא עמדה כמו טטלה ליד הגדר ואפילו עצמה עיניים וחיפשה צ’ופרים, אבל לא בקטע של לנשוך. ממש ממש מקסימה.
שורה תחתונה – סוסה חמודה מאד. אם אני אלך עליה זה ידרוש תקופת הסתגלות, אבל יש מצב שהיא תהיה לי טובה.
מה שבטוח – לפני החלטה, אני מנסה גם את הסוסה השניה – וינדספיל (פעמוני רוח) וגם חוות נוספות.
רומור (שמועה). מקסימה.
רומור אחרי האיכוף. אם אני נראית קצת מבואסת, זה בגלל המתג שעשה לי לא טוב על הלב.
לא היה מזיק לסוסה הזו להפחית קצת את כמות החציר שהיא טוחנת… חביתוש.
רומור. הטרוט שלה אולי הכי נוח שאי פעם ישבתי.
פורסם במקור בפייסבוק, כאן.